יום רביעי, 5 בפברואר 2014

זהירות זה ממכר- ראיון עם שלי דהרי לקראת פאנל "עכשיו אני"

אם תשאלו את שלי דהרי, מעצבת תכשיטים והבעלים של שתי חנויות המותג על שמה, מה בא לה לעשות ביום שישי בבוקר כדי להתפנק היא תגיד לכן שהיא רוצה ללכת לעבוד. ולא, היא לא סתם אומרת, למי מכן שמסתובבת במתחם נגה בימים אלו תוכלו  להציץ בחנות הסטודיו ולבדוק בעצמכן (אני במקרה גיליתי את זה). שמנסים לגרש אותה הביתה או לקפה עם חברות "כי זה יום שישי" היא מספרת שזה מה שהיא אוהבת לעשות, זה הפינוק שלה.
שלי דהרי

אז שלא ביום שישי בבוקר תפסתי את שלי דהרי לשיחה על עסקים, עצמאות, משפחה ורגעים מיוחדים . שלי תתארח בפאנל בעלות עסקים מספרות כחלק מאירוע הבוקר שלי "עכשיו אני" אשר יתקיים ב- 27.2. (פרטים מלאים והרשמה בקישור- "עכשיו אני")
שלי דהרי (40) נשואה, אמא לשי יחד עם עמית הבן של בעלה הם מתגוררים בתל אביב.

אז איך הכל התחיל?
"לפני כשבע שנים, אחרי שנים שהייתי שכירה הקמתי את העסק. ההתחלה הייתה מאד מאד איטית אולי בגלל שהייתי כזאת חסרת ביטחון. באותה תקופה לא הצלחתי להביא פרנסה מהעסק הביתה מצד אחד אבל מצד שני לא הייתי מוכנה לחזור אחורה ולהיות שכירה. הבנתי באותה נקודה שאו שאני סוגרת את העסק ומחפשת עבודה או שאני משנה גישה. במבט לאחור זה הרגע בו שיניתי את הגישה ונהפכתי מבעלת עסק לעצמאית, נחושה להצליח. החלטתי כל פעם להגדיל טיפה את העסק ופשוט להיות יותר חרוצה. וכך זה קרה בצעדי תינוק."
מתוך קולקציית חורף 2014 של שלי דהרי

אז זה מה שצריך? חריצות?
 "זה הבסיס להרבה דברים, ברגע שאת מתחילה לעשות דברים ולא מתבכיינת ומתבאסת אז יש כישלונות אבל תמיד תמיד יש תוצאות ואז התוצאות האלו ממנפות אותך לעוד תוצאות. בהתחלה הבנתי שאני רוצה וצריכה להפיץ את התכשיטים שלי בחנויות. כל הזמן הייתי אומרת לעצמי "לזה אני אלך כי.... ולזה לא נראה לי שיתאים לו כי..." ואז החלטתי להפסיק עם כל השיקולים האלו שהם בכלל לא שלי, ופשוט הלכתי לכל החנויות.
דרך החריצות, דרך המפגשים האלו התחזק לי הביטחון ויכולתי לגדול. ראיתי שאני יכולה לעשות דברים. הבנתי שמה שאני חושבת, מתוך חוסר הביטחון שלי אז כמובן,  אחרים לא חושבים על העסק שלי, הם הגיבו מדהים. היה לי קשה לראות את המיוחד בעבודות שלי, לראות את הכישרון שלי ולהעז לבקש עבורו כסף כמו שצריך, אז תמחרתי נורא נמוך. החנויות היו בשוק מהמחירים והם אמרו לי תעלי את המחירים. היה לי קשה להאמין שזה ימכר וברגשות מעורבים העלתי את המחירים והם צדקו, זה נמכר נהדר. לאט לאט נוצר יותר ויותר ביקוש ואני חושבת שהתפנית הכי גדולה הייתה להוציא את הסטודיו מהבית ולעבור לסטודיו בתל אביב."
מתוך שבוע האופנה הישראלי

צריך אומץ רב לעשות מהלך כזה
 "גם אז לא היה לי מספיק בטחון. באותה תקופה, כדי לאפשר לזה להתרחש עבדתי כמה ימים בסטודיו וביתר השבוע השלמתי הכנסה כשכירה במשרה חלקית."

אז זהו שלי? כישרון וחריצות זה מספיק?
"לא יש מלא מרכיבים קודם. כל זה אמונה ומטרות. אני חייבת מטרות, משהו לשאוף אליו, לחלום, לפנטז שזה יקרה. למשל אני כבר שנים מפנטזת על חנות בניו יורק. גם החנות בפשפשים היא חלום שהתגשם אפילו מהר ממה שחשבתי. אני זוכרת שחיפשתי חנויות ולא האמנתי עד הסוף שאני באמת אעשה את זה. זו הייתה שעת ערב, הייתי עם חברה בשוק והתיישבתי על אחת המדרגות  של חנות שהייתה סגורה. הסתכלתי ואמרתי פה אני רוצה את החנות שלי. ואז החברה שלי הולכת שני צעדים אחורה ורואה שלט קטן עליו היה טלפון וכתוב שהמקום עומד להשכרה. היא קראה לי לראות ולא האמנתי.  באותו רגע הרגשתי דפיקות לב כמו רולטה שכל האסימונים יורדים. זה היה מטורף ולא נתפס.  אומץ זה היה השלב הבא."
חנות הסטודיו במתחם נגה

מתי היה הרגע שהבנת שעשית את זה?
"הבנתי שהעסק גדל ממש ובעלי החליט לסגור את העסק שלו ולהצטרף אלי. זה נתן לי חותמת להצלחה. אם הוא  עושה את זה, זה סימן שהוא ממש מאמין בי ובעסק. מתקופה שחמש שנים אחורה הוא אמר או שאת יוצאת לעבוד וסוגרת את העסק או שאת מתחילה לתת גז.
ההתמדה הביאה את ההצלחה. אני זוכרת רגע שישבתי בבית בסלון והסטודיו היה בבית. מחזור המכירות היה 7,000 ₪ כל החודש  ממנו רק כאלף ₪ רווח.  ופשוט אמרתי , אין אני אעשה את זה! לא הבנתי איך אני הולכת לעשות את זה. אני זוכרת שפשוט ישבתי עם בעלי ואמרתי לו שאני אעשה את זה. היה לי קול פנימי שידעתי מה היכולות שלי גם מניסיון העבר.  אמרתי לעצמי, אם עשיתי את זה בעבר כשכירה עבור אנשים אחרים אין סיבה שלא אוכל לעשות את זה שוב לעצמי ואמרתי גם אם זה יהיה מזויף בהתחלה,  אני אתחיל להאמין בעצמי."

ומאיפה כל פעם ההשראה? את לא מפחדת שהמוזה תברח?
אני ממש מפחדת. מפחדת כל פעם מחדש. חוששת כל הזמן שלא יהיה לי מה לחדש, שלא יהיה לי מה להגיד. אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו, כל מחמאה, כל לקוחה, אני מאד מאד קשובה וזה הסימן הכי חשוב להצלחה, מה הלקוחות שלי חושבות. כל קולקציה חדשה שלי אני חוששת, גם אם העובדות בסטודיו מתרגשות ממנה בטירוף, אני חרדה, עד שאני לא רואה איך זה מגיב, איך לקוחות מקבלות את זה, איך המכירות של הקולקציה אני לא נרגעת. כל פעם מחדש ואני חושבת שזה משאיר אותי בעשייה מבורכת וחלק חשוב בהצלחה."
 האם יש רגעים קשים? ואיך מתמודדים?
"בוודאי שיש. אני חושבת שההבנה שלהיות עצמאי זה מושג אחר לגמרי מכל דבר שתעשה, צריך להמציא את עצמך כל יום מחדש וכל בוקר לקום עם כוחות מחודשים. להכיר טוב טוב את החסרונות שלך. זה קודם כל הבסיס לצד זה כל פעם שיש לי רגע ממש קשה, אני פשוט מנסה למצוא את הטוב במצב. למשל בימים אלו אני בבית עם הבת שלי כי היא חולה וברור לך שיש לי מלא דברים דחופים לטפל בהם אבל אני אומרת לעצמי שלפחות אין לי רשות אשם שאני לא בעבודה, ושהכל ממשיך לתפקד עם העובדות שלי בלעדי וזה פשוט המצב ומנסים תמיד למצוא את הטוב.
תראי, כמו לכל עסק יש לי רגעים קשים עם זאת יש לי זכות לעשות מה שאני באמת אוהבת ומבחינתי זה שווה את זה, זה לא מובן מאליו. יש לי בעסק המון חששות ופחדים אבל  יש לי גם חלומות והם אלו שגורמים לי להתרגש כל פעם מחדש, הם אלו שמניעים אותי למרות כל הקשיים והפחדים."

ואיך מאזנים הכל? בית, משפחה, אימהות, עסק, עובדים?
"יש לנו סדר כזה שעשינו והוא עובד ממש טוב. יש ימים קבועים שאני עם הבת שלי בשעות אחר הצהריים ויש לי ימים קבועים שאני עובדת עד מאוחר בסטודיו ומגיעה ישר הביתה לארוחת ערב מוכנה. בעקרון אני מאד מאד אוהבת לעבוד, זה הכיף שלי. אני תמיד הייתי כזו, גם בצבא, ששינו את החוק משישה ימים בשבוע לחמישה ימים בשבוע אני המשכתי לבוא בימי שישי ליחידה. גם היום, אני תמיד עובדת בשישי אבל יש ימים אחרים שבבוקר אני ממש מורחת את הזמן בבית לסידורים ומשימות בית."
עם הבת שי
יש לך טיפים שתרצי להעביר לבעלות עסקים?

"כל עסק מבוסס על אנשים ולא משנה במה אנחנו עוסקים וצריך כמה שיותר תקשורת החוצה כמה שיותר שיווק. וששיווק לא חייב להעלות הרבה כסף.  לא חייבים לעשות הפקה בעשרת אלפיים שקל, או גלויות שעולות הון, או לפרסם מודעות ענק במגזין נחשב. אפשר למצוא דרכים פשוטות לשווק את עצמך ולהגיע למקומות נכונות."

כמה מה למשל?
"כמו שבעבר היו פונים אלי יחצנים כדי להציע לי שירותי יחסי ציבור. הסכומים היו אלפי שקלים בחודש ופשוט החלטתי שזה משהו שאני לא מוכנה לשלם עליו  ופשוט עשיתי כל הזמן יחסי ציבור לעצמי.  פותחת עיתונים, מסמנת שמות של העיתונאים ומוצאת דרכים להגיע אליהם. ככה התחלתי לבנות לעצמי מאגר של אנשים מהתקשורת איתם אני עובדת. היה רגע שמאד ריגש אותי, לפני כשנה, הגיעה לסטודיו  אשת יחסי ציבור שאני מאד מאד מעריכה מהתחום. היא נכנסה וכשראתה אותי  אמרה לי "כל הכבוד על מה שאת עושה. היו לי לקוחות שהיו מבקשי ם שאני אעשה להם יחסי ציבור כמו לשלי דהרי." כל פעם שאני נזכרת בזה זה מרגש ומשעשע אותי.
ואם יש לי עוד מסר חשוב שאני יכולה להעביר לבעלות העסקים, ובעיקר לאלו שיש להן מוצרים והם מפיצות לחנויות, זה שאפשר בלי קונסיגנציה. בהתחלה לא האמנתי שיש כזה דבר. עד שיום אחד נכנסה אלי בעלת חנות מהצפון ופשוט הוציאה כסף ושילמה. זה היה רגע שלא האמנתי שזה קורה לי אבל בעקבותיו החלטתי שאני עושה שינוי ומפסיקה עם השיטה הזו. לקח תהליך של שנה וחצי והיום אני ממש ממש לא עובדת ככה. אני רוצה שבעלות העסקים ידעו ויבינו שאפשר אחרת."

לאתר של שלי דהרי- http://www.shellydahari.com/
 ולפייסבוק של שלי- http://www.facebook.com/shelly.dahari



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה