יום ראשון, 24 במרץ 2013

פרחים של סבלנות



בפוסט הקודם דיברתי על חלומות וקיבלתי המון תגובות. לכולן אמרתי שיש המשך לפוסט, שאי אפשר לדבר על חלומות בלי לדבר על נושא חשוב ומיוחד.

לפני כמה שבועות סיימתי שני מחוזרים של הקורס שלי "מכישרון גדול לעסק גדול" בקורס פגשתי נשים מדהימות ומוכשרות שכולן, כולן רוצות להצליח בעצמאות שלהן. חלק פתחו לא מזמן את העסק וחלק כבר עצמאיות שנים.  למדנו במשך שבועות את כל מה שצריך לדעת כדי לשווק את המותג שלנו, איך להפוך להיות מותג נחשק, איך לשווק בצורה מכובדת כעסק של אישה אחת ויצאנו לחיים של התנסות, התנסות מפוקחת ומצוידת בארגז כלים סופר סופר שווה.
מתוך הבלוג של מרתה סטויארד

במפגש האחרון היה חשוב לי לשלוח אותן עם כלי חשוב נוסף – סבלנות. סבלנות מתוך אמונה בדרך, סבלנות עם ביטחון, סבלנות נטולת חרדות ומלאת צפייה. סיפרתי להן את הסיפור על נועה שלי ואני רוצה לחלוק אתכן שנייה לפני חג החירות.

כמו כל אמא אני משוכנעת שנועה שלי הכי מיוחדת, והיא באמת הכי מיוחדת. היא בת יחידה, כמעט ונכדה יחידה משני הצדדים. מוקפת בהמון אנשים שרגילים לעשות מה שהיא מבקשת ולפעמים עסוקים כל השבוע בלחשוב מה ישמח אותה מבלי שהיא בכלל ביקשה שישמחו אותה. היא רגילה לקבל מה שהיא רוצה, היא רגילה שעושים את זה מתי שהיא רוצה, היא רגילה לקבל הכל עכשיו ומיד. (כן, לכל נשות החינוך המודאגות אני עובדת על זה! אני מודאגת כמוכן!)

נועה חובבת טבע וחיות, למעשה זה הרבה יותר מתחביב זה ממש אורח חיים במקרה שלה. לפני מספר שבועות חזרנו אני ובעלי מברלין והבאנו לנועה מתנה מיוחדת- חממה לגידול פרחים טורפים (שכן מכל עולם הצמחים אלו הכי עושים לה את זה). למעשה מדובר בערכת חממה שצריך לשתול, להנביט ולגדל פרחים טרופים כמו צמחים טורפים. המלאכה מורכבת, צריך להתאים את מזג האוויר, לשתוך בצורה מיוחדת, להשיג זרעים מיוחדים, להקפיא חלק, להרתיח אחר ואחרי שהם הונחו באדמה בצורה מסויימת צריך לשחרר ולחכות!

אסור להתעסק יותר מידי, אם פותחים את המכסה להציץ כל החום בורח, אם משקים ביותר מידי מים או יותר מידי פעמים אז האדמה והזרעים נרקבים. ופתאום אני שמה לב שלילדה שלי שי סבלנות. יש לה המון סבלנות אבל יש לה גם סבלנות מיוחדת!

יום אחד, שהזרעים הראו סימנים שמפה לא הולך לצאת משהו ואמא ואבא קלקלו את המתנה החלטתי להכין את הבת שלי לאכזבה ואמרתי לה שנראה לי שלא יצמחו לנו פרחים טורפים. היא במקום לבכות או להתאכזב, בקול מתוך וטון מחנך אמרה לי "אמא, לוקח זמן. לזרעים פשוט לוקח זמן. תפסיקי לבדוק אותם ותראי שיצמחו שם פרחים טורפים".

 
וואלה, היא צודקת! עשינו את שלנו ועכשיו צריך לשחרר ולתת לטבע לעשות את שלו. היא צודקת, היא מגלה סבלנות, אבל סבלנות שיודעת שהיא עשתה כל שביכולתה ועכשיו מפנה את מקומה לטבע, לזמן, לתהליך. היא משוכנעת שפרחים יהיו, היא משוכנעת שאין לה כרגע מה לעשות מלבד לדמיין את היום שהם יהיו כאלו, כרגע היא מגלה סבלנות- סבלנות חיובית שמעוררת השראה.

אז אחרי שבפוסט הקודם דיברנו על חלומות, אחרי שסיימנו קורס וראינו שיש לנו חתיכת מסע אני מבקשת מכן גם לזכור שיש תהליך, שהטבע צריך זמן והדברים קורים בקצב שלהם. אנחנו צריכות להמשיך לאורך כל הזמן הזה באומנה מאלה שאנחנו עושות הכי טוב שאנחנו יכולות! שאנחנו מלאות אמונה שבסוף יהיה טוב! ואם יש עוד משהו שלמדתי מבתי שלפעמים לשחרר ולא לעשות, לא לנסות, לא לתקן,לא להיכנס ללופ של אובר עשייה זה הפתרון הכי טוב!

אז שיהיה לכולן חג שמח!


 חג של חירות ואביב

למרות המוני ישראל שנצא לזמן משפחתי, שנבלה עם חברים!

הפוסט הזה מוקדש לסיגל, עדי, ענת, אתי, מור, טלי, לימור, עינת, ליאת, מירב, מגי, ענבל, הילה, אור-לי, גלית, מעיין, מריה, יפה, חני, אווה ומאיה. תודה לכן על חודשיים מלאים בהשראה, באתגר ובהמון אהבה. זו אינה פרדה אלא רק התחלה!

 
 
 
ותודה ענקית לנעה זני שבזכותה כולנו ורודות ויפות! תודה אין שנייה לך!