יום ראשון, 20 בינואר 2013

אני דווקא כן יכולה!


לפני כשש שנים  הייתי עמוק בשגרת השכירה שלי, שום שינוי לא היה נראה לי אפשרי. הייתי עצובה ומתוסכלת אבל כולם מסביב אמרו לי "ככה זה, תסבלי עכשיו ולאט לאט זה ישתפר" אבל מה אני אגיד לכן, זה לא השתפר. באותם שנים הייתי עמוק ב"אין סיכוי" כל החלומות נראו רחוקים מאד, לא העזתי לחלום חלום קרוב ובחלומות שכבר היו לי הייתי מבוגרת.

משהו בי לא האמין שזה באמת ככה ויצאתי למסע, התחלתי אותו בקורס אימון שלמעשה לימד אותי שכל מה שאני חולמת אני יכולה או יותר נכון, אם אני לא חולמת בטוח אני לא יכולה. אז חלמתי, באותו זמן החלום לא היה הגיוני, הוא היה יותר דומה לגיבוב של ערכים ותנאים ולא היה לי שמץ של מושג איך הם מתחברים יחד. סיימתי את הקורס וסגרתי את המחברת.

כעבור כמה שנים שלחתי למאמנת שלי מייל וחלקתי איתה את העונג לגלות שכל הערכים והתנאים עליהם חלמתי התגשמו ושיש לי עסק עצמאי ומבלי שהקדשתי לזה יותר מידי מחשבה זה פשוט בא.

כאשר יצאתי לעצמאות פגשתי המון "משקולות", כאלו שהכבידו על הדרך להצלחה ועשייה. פגשתי את האנשים הקרובים שלא האמינו בי ואמרו לי שאני עושה טעות, שאני מביאה אסון כלכלי על המשפחה שלי (היו גם המון שאמרו לי שאני אלופה והם מאמינים הי והם פה בשבילי), פגשתי את  הפחדים הכי עמוקים שלי ( היו גם כמה מצחיקים כמו את גרה ברחובות איך תצליחי?), פגשתי את אילוצי התקציב  (יש לי ילדה קטנה לדאוג לעתיד שלה) פגשתי את אילוצי הזמן (את אמא עכשיו! את לא יכולה לעבוד מסביב לשעון), פגשתי את הקשיים שלי (את דיסגראפית) פגשתי המון משקולות כבדות ומכבידות.

שבוע שעבר פתחתי שני מחזורים מקבילים של קורס השיווק שלי לבעלות עסקים, "מכישרון גדול לעסק גדול" והיה חשוב לי שנתחיל יחד ממקום של עצמה, היה חשוב לי שלפני שאנחנו יוצאות למסע המשותף כל אחת תעשה זאת ללא משקולות ובדך לחלום האמתי שלה.

אז אחרי שחלמנו ועוד נמשיך לחלום יחד וכל הזמן לאתגר את החלום ולראות שאנחנו באמת צועדות לפסגות אישית שלנו. ביקשתי מהמשתתפות לעשות משימה חשובה במיוחד אותה אני רוצה לחלוק איתכן,  ומזמינה אתכן לבצע אותה גם. המטרה של המשימה היא להוריד את עומס המסע ולהכניס מגע של קסם, כזה שיעזור לנו לכל אורך הטיפוס לפסגה.

גביעים ומשקולות.

גביעים- שהייתי ילדה רקדתי בלט, בבלט לא מקבלים גביעים, מקבלים תעודה מהאקדמיה למחול של אנגליה או משהו דומה, אני באמת שכבר לא זוכרת, אבל זה לא גביע! תמיד רציתי ארון מלא מדליות וגביעים אז בואו נקבל אותו לשולחננו- ארון הגביעים האישי שלנו!

אנחנו מתחילות ורושמות את כל "הנכסים" שלנו ושל העסק: יש לי מקום יפה, אני יצירתית, אני מנהלת טובה, אני טובה בכספים, אני טובה עם אנשים, אני אשת מכירות טובה, אני יודעת לצלם, אני בעלת טעם טוב, יש לי תמיכה, יש לי חברות טובות, יש  לי קשרים טובים, יש לי מוטיבציה, יש לי זמן, יש לי חלום, יש לי חדשנות ועוד... אחרי שהכנתן את הרשימה אני ממליצה ממש לכתוב כל סעיף בתוך גביע ולתלות את כל הגביעים על גבי לוח ההשראה או לוח השעם מעל שולחן העבודה.

עכשיו עוברים למשקולות וגם פה בלי לרחם רושמים את כל הדברים שמכבידים על העסק שלי. גם משפטים כמו "אני לא טובה ב...." או יותר חמור "אני גרועה ב..." (שכל מי שמכירה אותי יודעת שהמשפטים האלו עושים לי פריחה קשה!!!). המטרה שלנו היא להיפטר מהמשקולות, לא מספיק יש מסע על הפרק גם צריך לסחוב אתנו משקולות? אז איך עושים את זה?

מתחילים בלכתוב את כל המשקולות. כל משקולת מתארים מה מכביד ולמה מכביד, מפרקים את המשקולת למשקולות קטנות.

למשל המשקולות שלי מלפני כמה שנים: כאמור, היו את אלו שאמרו לי שאני עושה אסון והמשפט הזה מלווה אותי (היום בחיוך) עד היום. אז זה לא היה נראה ככה לגמרי. זו הייתה משקולת כבדה וזה מה שעשיתי איתה.

"את עושה אסון" – קשה לי שלא מאמינים בי, זה מוריד לי את הביטחון, זה פוגע ביצירתיות העסקית שלי ומצר אותי שאדם קרוב אלי כל כך אומר לי ככה.

אז החלטתי שאני לא סוחבת איתי משקולת שהיא לא שלי!

החלטתי שאני אתייעץ ואשתף עם האנשים שכן מאמינים בי ואפילו נצקצק יחד על זה שלא!

החלטתי שאני אראה לו!

 החלטתי להיות מתוכננת!

והבנתי שאנשים אומרים דברים מהניסיון שלהם ולא מהעתיד שלי!

אז איך נפטרים ממשקולות?

אחרי שפירטנו כל משקולת עכשיו אנחנו צריכות לשאול שאלה חשובה- האמנם? לתמיד?

ולבחור במעשה כדי לשנות את המשקולת!

לדוגמא: "אני לא טובה בשיווק"

האמנם? לתמיד?

 למעשה מעולם לא שיווקתי כמו שצריך כי פחדתי וחששתי אבל אני חייבת לשנות את זה ואני בטוחה שבעוד כמה זמן אני אשווק את העסק בעצמי!

אז: אני אלמד כיצד לשווק!

אני אשאל נשים, בעלות עסקים, כיצד הן הצליחו לשווק את העסק בעצמן

אני אקדיש שעה בשבוע ללמוד כלי שיווק חדש

 

ופתאום יש אוויר, פתאום יש עשייה ומעשייה אנחנו גדלות. פתאום המשקולות לא כאלו כבדות ואפשר להתקדם, אפשר לראות את הפסגה.

לא רק הימים הראשונים לעצמאות מלחיצים, גם בעלות עסקים ותיקות פוגשות את המשקולות, באמת שאנחנו לא צריכות לסחוב אותן איתנו- אז בואו נשחרר

 באהבה למשתתפות הקורס שלי

 מיה