יום שישי, 28 בספטמבר 2012

גם לי מגיע להיות ילדה

"אמא לא בא לי!"
 "אמא בא לי..."
"אמא אני רוצה..."

לנועה, הבת שלי, יש תאבון בריא לחלומות. היא לא יודעת שובע.
אנחנו צופות יחד בתכנית מצויירת והרעיונות מתחילים לבוא: אמא אני רוצה לטוס בכדור פורח, אמא אני רוצה לקפוץ עם הקנגרו באוסטרליה (אוסטלריה כפי שהיא אומרת), אמא אני רוצה לרכב על סוס כמו "אדירה" והרשימה עוד ארוכה.

כמה קל לה להגיד מה היא רוצה, כמה היא לא מתביישת לבקש, כמה היא משוכנעת שהיא יכולה ושחלומות מתגשמים. בחלק מהחלומות היא ממש מתאהבת ואז אמא ואבא שמחים להגשים לה מה שאנחנו יכולים. אולי כי זה גורם לנו להרגיש גיבורים.

גם אני רוצה להיות ילדה! גם אני רוצה להגיד בקול מה חלומות שלי! גם אני רוצה לדעת שהם יכולים להתגשם ושזה רק תלוי בי, אני יכולה לשבת , ממש כמוה, מול הטלוויזיה ולבחור לעצמי חלומות. בלי בושה, בלי מחשבות טורדניות אם זה הגיוני או לא, אם זה יתאפשר או לא... פשוט לחלום.
פשוט להיות אנוכית, לחשוב מה ישמח אותי, מה ימלא את חיי, להיות פטורה מאחריות והשלכות, פשוט להיות ילדה חולמנית.

יש ימים שהיא ממש חיה את החלום, היא מסוגלת לרכב על סוס תמים ולפתע להגיד לי אמא תראי אותי. לשלוף חרב דמיונית מהכיס ולצעוק "אני אדירה!" (היא התכוונה לאבירה אבל בחיי שהיא אדירה!)

אז בעצם למה לא? למה אני לא יכולה לצעוק כמו ילדה קטנה עשרות חלומות ביום, למה?
הלקוחות שלי יודעות, אני מתחילה כל תהליך עסקי במפגש עם החלום, מבררת דרכו. הוא כלי השיקוף שלי, דרך החלומות שלהן אני יכולה לדעת על איזה עסק מדובר, מה חשוב שיהיה בו, מה הן לא רוצות שיהיה בו ומאיפה הן הולכות לקבל סיפוק והגשמה מהעסק.

אז השנה אני הולכת להיות עוד יותר ילדה, עוד יותר שובבה עם החלומות שלי
 כי גם לי בא
 וגם לי לא בא
 וגם אני רוצה... ולא רוצה
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה