יום שישי, 20 ביולי 2012

העסק הוא אני- ריאיון עם רוני קנטור לקראת הפאנל


בעסקים שלנו, בחרנו להביא לידי ביטוי את הכישרון שלנו, את האמירה שלנו. החלטנו לקחת את ההשראה האינטימית ולהגיש אותה לעולם, בתקווה שיבינו אותנו, בתקווה שיתחברו. רוני קנטור, מעצבת האופנה היא דוגמא לאישה שהלכה עם האמירה הזו עד הסוף. העיצובים, העובדים, החנות, הבחירות, אמצעי השיווק, היוזמות, הכל -הוא מעולמה של רוני. כל מה שהיא עושה היא עושה מתוך תפישת עולמה, האינטואיציה וההבנה שהדרך שלה היא ככול הנראה הדרך הטובה ביותר בשבילה.

איך הכל התחיל?

"הייתי אחרי הלימודים וכל מיני עבודות, למדתי משהו ואז התחלתי לעבוד בו ותמיד הרגשתי שזה לא בשבילי. נסעתי לתאילנד לחופשה  ובמקרה, תוך כדי שיטוטים  נתקלתי באוסף של שמלות וינטאג'. שאלתי את המוכרת מאיפה הן והיא סיפרה לי שאלו שמלות שהיא ליקטה במשך תקופה. החלטתי לקנות את אוסף השמלות ושאלתי את המוכרת איפה יש מתפרה שאוכל לשנות את השמלות. זו תמיד הייתה האובססיה שלי, לקנות שמלות יד שנייה ולשנות אותן. הלכנו יחד למתפרה, היא תרגמה את בקשותיי לתופרת וחזרתי לארץ עם 50 שמלות במזוודה.

כנראה כשאתה עושה משהו שהוא נכון היקום מסתדר לטובתך כי מפה התחילה שרשרת של צירופי מקרים שהובילו אותי להקים את מותג האופנה שיש לי כיום.  כמה ימים אחרי שחזרתי התקשר אלי תום מהרשק, ידיד שלי שלא דיברנו שנים וסיפר לי שהוא צלם ושהוא רוצה לצלם הפקת אופנה. הוא שאל אם במקרה אני רוצה לעזור לו כי הוא זוכר שתמיד התלבשתי יפה...  אמרתי לו שיש לי בדיוק את מה שהוא מחפש, גייסתי עוד חברה להפקה ואת חברתי הטובה אבישג שהפכה לדוגמנית הבית (ומאז קיבעה אצלי את טירוף הג'ינג'יות שלי). תום הצלם הציע לצלם בבית נטוש ברמת השרון, עוד חבר ארגן גנרטור וההפקה יצאה לדרך.

כשהיינו צריכים לבחור תמונות מתוך ההפקה, קפצה אלי (שוב במקרה) חברה שעבדה בעבר כמפיקת אופנה. היא הציצה בתמונות ומיד פסקה שאנחנו חייבים לשלוח את התמונות לוואלה אופנה. תוך מספר שעות עורכת האתר הודיעה לי שהיא תשמח לפרסם את ההפקה אצלה, מה שהוביל לכך שהייתי צריכה להחליט על תאריך בו אערוך אצלי בבית מכירה ביתית... המכירה הייתה הצלחה מסחררת ותוך שלושה ימים נמכרו כל השמלות.

רק בדיעבד הבנתי כמה השתלשלות העניינים הייתה מטורפת.

כעבור שבועיים קיבלתי החלטה אמיצה ועליתי על מטוס לתאילנד במטרה לעבוד בצורה מסודרת יותר על קולקציה רחבה יותר. כשחזרתי העניינים המשיכו פשוט להתגלגל, עצרו אותי ברחוב אנשים ומסתבר שהם היו עיתונאים ורצו לכתוב עלי כאשר סיפרתי שאלו שמלות שלי. נכנסתי לחנות עם אחותי ובעל החנות פשוט התעקש שאביא שמלות שלי לחנות וככה העסק המשיך להתגלגל. אף פעם לא האמנתי שהאהבה שלי לאופנה יכולה להיות מקצוע לחיים ולא תחביב, ופתאום החיים פחות או יותר הציבו לי עובדה... כשהבנתי שזה באמת קורה אז הלכתי ללמוד ולהתמחות אצל מקצוענים, לשפר את יכולות התדמיתנות שלי, ללמוד אופנה ושרטוט אופנה.

מתי החלטת שאת פותחת חנות ועוזבת את הסטודיו הביתי?

"זה מצחיק, האמנתי שאני לא רוצה לצאת הבית. אהבתי את השיחה עם הלקוחות, אהבתי שהן באות במיוחד בשבילי, שאני שם לעזור להן, להכיר אותן, להתאים להן  לא רציתי להיות עוד חנות על הדרך, עם חלון ראווה ולקוחות מזדמנות, לא התחברתי לקונספט הזה. ואז יום אחד אחת העובדות שלי שאלה אותי "רוני, אם הייתה לך חנות איך היא הייתה נראית?" והתחלתי לספר לה, שאני רוצה שזה לא יהיה ברחוב של קניות, חלל עם תקרות גבוהות ומרצפות מצוירות, חלל בקומה הראשונה בלי חלון ראווה שרק מי שיודע ומרים את הראש מבין שיש שם משהו מיוחד. אז העובדת אמרה לי שבדיוק יש כזה חלל, היא עשתה כמה טלפונים ותוך כמה ימים התקבלה ההחלטה.

באותה תקופה בן זוגך כבר עבד איתך בעסק, מאיפה היה אומץ לקפוץ למים?

זה לא היה רציונאלי ולא הגיוני, זו הייתה החלטה ברמת סיכון מאד גבוהה ואפילו יועץ שהתייעצנו איתו אמר לנו לרדת מזה. אבל  הבנו שזה אפשרי, האמנו שאם זה מרגיש לנו נכון, אז זה יקרה. השקענו בחלל את כל כולנו, כל פינה ופינה בסטודיו זה אנחנו, כל פינה מספרת ומגלה את הסיפורים שלנו, את האהבות וההשראות וזה מה שכל כך מיוחד בחנות- סטודיו שלנו וזו גם ככול הנראה הסיבה שלקוחות אוהבות לבוא אלינו ובאות כל הזמן עם חברות חדשות "לגלות" להן עלינו.

רגע של גאווה?

בימים אלו אנחנו חוגגים שנתיים לחנות ברוטשילד, בימים אלו הקמנו מתפרה ומערך שלי בתאילנד. זו סגירת מעגל לסיים את מסיבות השנתיים ולבוא לפאנל, להיזכר בתחילת הדרך. אבל ללא ספק הרגע שהכי הייתי גאה היה הרגע בו נפרדתי לפני כמה ימים מהצוות התאילנדי שלי, זו הייתה פרידה מרגשת, עם חיבוקים, מתנות ומכתבים וחום כזה מחברה בה לא נהוג לגלות חום מאד מאד ריגשה אותי. דרך אגב אם כבר סגירת מעגלים, היום מנהלת המתפרה שלי היא אותה גברת מהחנות שליוותה אותי למתפרה בביקור הראשון בתאילנד, היא האחות הגדולה שלי מתאילנד, האושר שלה הוא האושר שלי ולהיפך."

טיפים להצלחה?

קודם כל להגדיר מה זו הצלחה, כי זה שונה מאחד לשני.
להקשיב לבטן, לנסות ולטעות, לנסות ולטעות עד שמגיעים לנקודה שהבטן אומרת שאנחנו בכיוון הנכון.

סיכונים שלקחת?

הסיכון הגדול זה לעבוד עם בן זוג ואני שמחה שעשינו את זה , למרות שכולם אמרו לנו שזו טעות. להיכנס לסטודיו ברוטשילד היא צעד שיש בו הרבה סיכון. כל קולקציה היא סיכון,  את בעצם מגישה את הקולקציה ואת הלב שלך  על צלחת ומקווה שיאהבו.

מאיפה הכח לקחת סיכונים?

גידלו אותי נכון. גדלתי עם אמא חד הורית וראיתי איך היא עושה הכל בעצמה. למדתי שרק אני צריכהויכולה לדאוג לעצמי ולכן מומלץ ורצוי לחלום רחוק ולהגיע לשם.

למי שעוד אין שמלה לאירוע מומלץ להגיע בימים אלו לסטודיו של רוני ברוטשילד, אני עוצרת שם בעצמי ☺ יש המון מבצעים, פינוקים והפתעות ברוח רוני קנטור- כי גם בשיווק היא מצליחה להביא את עצמה ואת עולמה. השארתי לרוני עוד כמה סיפורים, עוד כמה המלצות ומחכה כבר להיפגש ☺




2 comments:

  1. איזו בחורה מיוחדת! ומוכשרת! אי אפשר לצאת מהחנות המדהימה של רוני בידיים ריקות. תודה על השיחה המעניינת.

    השבמחק
  2. רוני מקסימה ורואים בסטודיו שלה שהוא נבנה עם הנשמה ומהרבה עבודה ומחשבה.

    השבמחק