יום ראשון, 15 באפריל 2012

להכיר דרך השוני

השנה חגגנו את ליל הסדר בשתי ארוחות משפחתיות. אף צד לא הסכים לוותר על שירת הנכדה ולכן נדדנו לנו מצד לצד. ראיתי איך בכל משפחה יש את הריטואל החג שלה. בזמן שאנחנו מחכים שכל האורחים יגיעו, דודה רותי סיפרה לי למה היא אוהבת את מצוות החג. לא, היא לא אוהבת מצות אבל פעם בשנה, נכון לעשות דברים אחרת. לקחת את הדבר הכי בסיסי בשגרת היומיום ולהחליף אותו. השינוי הקטן הזה גורם לנו להתנהג אחרת, לחשוב אחרת, לבחון את הדברים באור חדש וזה הבסיס של כל שינוי. אז בחג האביב, בחג של פריחה וחירות, כדי שנפרח אנחנו צריכים לשנות. כדי שנצמח אנחנו צריכים לשאול שאלות חדשות.


אנחנו קמים כל בוקר עם "הנחות עבודה", כאלו שאימצנו במהלך השנים. "צריך לעבוד קשה בשביל כסף" "מאמנות לא מתעשרים" "אני לא טובה בשיווק" "אני וכסף לא מסתדרים יחד" ועוד ועוד ועוד. חלק מ"הנחות העבודה" האלו מחזקות אותנו, למעשה תורמות לנו ("אין כמו העבודות שלי" "הכישרון שלי הוא משהו מיוחד") אך למען האמת, רובן הן הנחות שמקשות עלינו, מסרסות אותנו ולא מאפשרות לנו לשנות. לא מאפשרות לנו לזמן מציאות חדשה.

אז מה עושים? עושים אחרת!  הבוקר אני אשאל את הבנות בקורס שלי שאלה חשובה ואני מזמינה אתכן לשאול את עצמכן את אותה שאלה "האמנם?"
אני לא טובה בשיווק- האמנם? באמת? אולי אני מעולם לא ניסיתי? אולי אני לא יודעת איך?
באמצעות שאלה אחת ותשובות מכיוונים שונים, שטרם חשבנו עליהם נוכל להביא שינוי. נוכל ליצור מציאות חדשה ומאפשרת יותר. מציאות של שינוי, של פריצת גבולות.
 את השיעור הראשון בקורס אני מדמה למנוף הריסה, אני באה עם כמה משימות שמטרתן היא להרוס, לשבור לנפץ את מה שידענו, או שחשבנו שאנחנו ידועות, לנפץ את המוכר ולבנות מחדש....
אז לפני שיוצאים לאביב ופריחה וכמובן חירות, אני ממליצה לכן לבחון "האמנם?" ולנפץ כמה אמיתות ישנות שלא מקדמות!



 עכשיו אחרי החג וחופשות החג, אני מרגישה שבאמת אפשר להגיד... חג חירות שמח!
 ובהזדמנות זו רוצה להודות לעשר נשים מופלאות ונהדרות שפותחות איתי את האביב בקורס מכישרון גדול לעסק גדול ומאחלת לכולנו בהצלחה!

תגובה 1:

  1. אני פה רק בעניין הבובה שלמעלה :-)) מקסימה!

    השבמחק