יום רביעי, 29 בפברואר 2012

במקום שיש ציפורים יש חיים

הפעם בחרתי להקדיש את הפוסט כולו ל"פאן לי". אנחנו עובדות קשה, גם משווקות, גם מייצרות, עסקות מעל הראש במטלות העסק ושוכחות שצריך זמן לאיזון, מנוחה והשראה.

בחודשים האחרונים עבדתי קשה ללא הפסקה, השקתי קורס חדש, פתחתי מספר סדנאות מידי חודש, עובדת על דברים עתידיים וממשיכה ללוות עסקים ונשים מקסימות. הרגשתי שאני צריכה לצאת להפסקה, לצאת לקחת אוויר נקי, לפגוש השראה, לקבל ברכה ולצאת שוב עם כוחות מחודשים.

אז הקדשנו אני וכמה חברות, בעלות עסקים, יום אחד לעצמנו. המטרה הראשונה הייתה לקבל ברכה. הרבנית בושאייף, הייתה רבנית בטריפולי. כאשר העדה הטריפולטאית הגיעה לארץ, הם הקימו בית כנסת משוחזר כהומז' לבית הכנסת של הרבנית מטריפולי. קרו לי המון דברים טובים וניסים סביב בית הכנסת הזה ולקראת כמה מסעות וברכות שחברותיי זקוקות החלטנו להתכנס.


תפקידי היה לארגן את היום, הרי אם החברות באות מפרדס חנה הרחוקה אני חייבת לתת להן חוויה חד פעמית- וכך היה!

פתתנו את הבוקר בשוק רמלה, בין הדוכנים מצאנו את אורלי, בחורה צעירה, מעצבת את השמלות ומעבירה את הדגמים לתופרות- העיצובים והבחורה הקסימו אותנו. הפצרנו בה לצאת מהשוק אבל היא דווקא הסבירה לנו למה טוב לה בשוק.


אחרי שהצטיידנו בשלל אביזרים לפורים עצרנו לאכול את הבורקס הכי טעים שאכלתי בחיי!!! עד עכשיו אני מתרגשת ממנו. נעה וליאת גם התלהבו לגלות שמהיום יש להן עם מי ללכת להופעה של נינט.
אכלתו, התמקחנו, הצטלמנו והתמלאנו.

משם המשכנו לבית הכנסת ואחרי ברכות ואיחולים הגענו למקום נדיר וקסום, אלמז שמו וזהו מפעל שמטרתו לשמר את האומנות ומלאכת היד של העדה האתיופית. הגענו ופגשנו את אביבה, אתיופית שמנהלת את המקום והיא סיפרה לנו המון על מלאכת היד האתיופית.
מבורכות

היא סיפרה לנו שהמטרה של מלאכת היד היתה לשמר על המסורת ועל הסיפורים. פחדו שהסיפורים ילכו לאיבוד ולכן שימרו אותם דרך האומנות. וכאשר נכנסים למקום רואים שטיח קיר עוצר נשימה עם סיפורי התנ"ך רקומים בצבעוניות עשירה ומרגשת.

אביבה סיפרה לנו על תיבת האהבה, באתיופיה נשים בנידה היו הולכות לאוהל נשים, שם היו מפנקים אותן, דואגים להן ומנקים אותן. כאשר היו מסיימות את הנידה וטובלות במקווה הן היו שבות הביתה. התיבה נועדה להודיע לבעל מתי האישה בנידה ומתי לא- כאשר היא סגורה היא בנידה וכאשר היא פתוחה....

אביבה הרחיבה לנו את הלב כאשר סיפרה לנו שהציפור היא מוטיב חשוב באומנות, היא מעניקה שלווה, שמחה, פריון והרבה ילדים כי במקום שיש ציפורים יש גם חיים. איפה שיש ילדים יש ציפורים, איפה שיש שמחה וצחוק יש ציפורים. ומרוב התרגשות שכחתי את התמונה שלי שם (עוד סיבה לחזור).
אחרי שנתנו לנו לחטט בכל העבודות ועם שלל סיפורים וחוויות המשכנו למהרג'ה, מסעדה הודית צמחונית.
נכנסו לעולם אחר, הרגשתי כמו ברחוב נסתר בניו יורק. אלי קיבל את פנינו והחלטנו להזמין ארוחת טעימות. ביקשתי דיאט קולה והוא הציע שדיאט קולה אני אשתה במקום אחר! בדרך כלל אני עומדת על שלי אבל בחרתי לשחרר ולהתנסות עד הסוף. האוכל המשיך להגיע, להגיע, להגיע ואנחנו טרפנו אותו עם כל החושים.


 קיבלנו כדורונים עם פתח של לב ובפנים כדורונים קטנים, אני מדגימה איך אוכלים את זה שלב אחרי שלב...


 ישבנו ארבע נשים, אוהבות, עוצרות את החיים, את העסק, את הבעלים, את הילדים, את העולם ומקדישות יום לעצמנו!

המעגלים שנוצרו, החוויות שצברנו, העושר והאושר שנכנסו לנו לחיים וללב היו שווים את ההפסקה הזו! אז נכון שלקחת פסק זמן זה קשה, מרגיש כמו פריבלגיה של מעטי מעט, אבל היה חשוב לי לכתוב את הפוסט היום כדי להוכיח לעצמי שאפשר וכדאי לעצור לפעמים, זה לא חייב להיות יוקרתי או יקר, זה פה קרוב מתחת לאף, זה פה... רק צריך לעצור ולקחת!
רמלה- כמה כיף היה ואפילו קיבלנו נשיקה מאסולין

5 תגובות:

  1. אני לא יודעת מה לכתוב שיכול לתאר את החיוך שיש לי כשאני קוראת כשאת נהנת!!
    שמחה שהתאווררת ומאחלת לך להמשיך ולמצוא עוד רגעי שלווה והשראה!! :)

    השבמחק
  2. יופי של פוסט.בא לי לעזוב הכל ולרוץ לשוק!

    השבמחק
  3. מיוש את לא רק כל הדברים הנפלאים שידעתי (חכמה טובה נדיבה ומגנטית) את גם צלמת מחוננת !!תודה על יום נפלא.מקסים מרגש מקרב ומשמח את הלב.

    השבמחק
  4. נשמע יום מקסים, כמה יפה לשבור את השגרה ולהתנסות בדברים חדשים.

    השבמחק
  5. איזה כיף! תעבירי לי את הלו"ז אני רוצה לשחזר אותו עם אמא שלי ואחותי....

    השבמחק