יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

לא משנים נוסחה מנצחת?


לי ולברק יש הרבה אהבות משותפות, שתי אהבות גדולות שלנו הן אוכל וקולנוע. אנחנו אוהבים מסעדות חדשות, מנות מיוחדות, לרוב אנחנו אוהבים להגיע למסעדה חדשה ולאכול הרבה מנות "קטנות", ככה אנחנו חווים יותר מכל מסעדה. אנחנו רואים באוכל אומנות (ולא בסטייל אייל שני, אנו נטולי פילוסופיה, אוהבים שטעים לנו, אוהבים שחדש לנו).



לעומת זאת בכל הקשור לקולנוע, אין יותר פלצנים מאתנו, אנחנו מנתחים כל סרט כמו שני מרצים בחוג לקולנוע. זה תחביב שלנו עוד מימי החוג לתקשורת.



רגע קצר של היכרות- את ברק הכרתי שהייתי בת 21, מלצרית בפאב המקומי והוא היה צעיר נחשק שהיה פוקד גם את הפאב בו עבדתי מידי שבוע. באחת הפעמים גילינו שאנו חולקים חוג משותף. אני למדתי תקשורת ומנהל עסקים במכללה למנהל והוא למד מדעי ההתנהגות ותקשורת גם במכללה למנהל. שאלתי אותו כמה קיבל במבחן האחרון והוא הסמיק ואמר 70, אני כסטודנטית שקדנית סיפרתי בגאווה שקיבלתי 100 ואם הוא צריך עזרה במבחן או בעבודה הבאה שיתקשר. מהר מאד הוא ניצל את ההזדמנות, וחודשים חשדתי שהוא איתי כי הוא מנצל אותי לימודית (מי שמכיר אותי יודע כמה זה אבסורד, אבל היום הוא צוחק ומספר שזה בהחלט היה כך). מהר מאד מצאנו את עצמנו לומדים יחד למבחנים, מגישים עבודות יחד ובעיקר מנתחים כל יצירה תקשורתית שעות, שעות על גבי שעות. משווים תאוריות, קומפוזיציות, היפרטקסטואליות, גישות, זוויות צילום וכל מה שיכולנו.



ביום שבת האחרון, החלטנו ללכת לסרט אחרי הצהריים. בדקנו  את שעת ההקרנה והלכנו לקולנוע "חן" ברחובות. למי שביקר באולם הקולנוע לפני יותר משני עשורים לא צפויה הפתעה. הקולנוע קפא בזמן. אין אשראי בקופות, אין עיצוב חדש, שיטת ההקרנה נשארה אותה שיטה מיושנת, המושבים לא הוחלפו למרות אולמות הצפייה המחודשים שאנו התרגלנו אליהם ומה שמנציח את ההיסטוריה הוא ללא ספק המזנון. מסטיקים מסודרים באלכסון על המדפים, ויטרינות מציגות סוכריות מציצה ופופקורן מתוק (!) אומנם לא מרגיש טרי בפה אבל למה אפשר לצפות... יצאנו מהסרט וכל הדרך הביתה ניתחנו אותו, פרסנו אותו, הרכבנו אותו מחדש. כשיצאנו הבחנו בעשרות זוגות, לבושים בהידור, שותים קפה בקפטריה הצמודה וממתינים לשעת ההקרנה הקרובה.




כמה ימים קודם לכן, היינו עסוקים בהכנות לחג. כשהגיעה שעת צהריים, ברק הזמין אותי לפלאפל דמתי בגדרה. הוא דיבר על זה באותה תשוקה שהוא מדבר על המסעדה האהובה עליו (וזה בהחלט תיאור מלא תשוקה). טוב, מה יכולתי לעשות? הגענו למקום, נזכרתי בכל סיבובי הפלאפל שאבא שלי היה לוקח אותנו שהייתי ילדה קטנה. המקום פשוט היה העתק אייקוני של אותם סיבובי ילדות. דבר לא השתנה. אריחים חומים, תפריט תמונות, כלבויניקים מפוזרים על שולחנות, פחיות שתייה מאחורי ויטרינה, העדר בר חמוצים, העדר מבחר, העדר קדמה בולט. בזמן הקצר שישבנו לאכול, הגיעו עשרות רבות של אנשים, זה היה עוד יום רגיל במקום מאד מאד מיושן ומאד מאד מבוקש. למי שלא שמע המקום נחשב שם דבר, כל תושבי הסביבה מתגאים בהצלחה המקומית של מזל דמתי והפלאפל המשובח שלה.



איך הם מצליחים ככה? איך שני העסקים האלו מצליחים לשרוד בעידן החדשנות? למה עסקים רבים חייבים לייצר חדשנות כל הזמן ובעוד יש עסקים מצליחים שקופאים בזמן? האם זה אומר שניתן להספיד את החדשנות?  אז החלטתי לתת כמה נקודות חשובות על חדשנות ולברר איך העסקים האלו שורדים בכל זאת:

·         חדשנות חייבת להתקשר ל"הצעת הערך"- הצעת הערך היא מה שאנו נותנים ללקוחות שלנו (יתרונות פחות עלויות) בהשוואה לחלופות ולמתחרים. חדשנות טובה היא חדשנות שמצליחה להעלות את הצעת הערך, חדשנות שבזכותה הלקוחות יעדיפו אותנו על פני החלופות, יעשו את החשבון ויבינו שאצלנו מקבלים יותר בפחות.

·         חדשנות טובה משנה את השוק כפי שהיה, מייצרת רף ומשוואה חדשה ולכן אינה יכולה להיות קשורה למשהו רגעי, גחמתי.

·         חדשנות טובה היא חדשנות שעונה על הצורך הכי חשוב שהלקוח במוצר ובמותג. להתרכז איפה שהכי "כואב" ללקוחות עד היום התייחס לשוק ומוצר.

·         חדשנות בהכרח מחייבת להיות ראשוניים ושונים באופן בולט מהאחרים



אז למה קולנוע חן ברחובות מצליח? כי הוא שומר על שמו כקולנוע של סרטי איכות, הצורך הכי חשוב ללקוחות שלו הוא איכות הסרטים. הלקוחות שלו באים פעם אחרי פעם כי יודעים ששם ניתן לצפות בסרטים האיכותיים, החדשים והטובים ביותר. כל היתר הם בחזקת תפאורה, כל היתר הם היתר ואל יכולים לבוא על חשבון הסרטים. כל עוד אין מתחרה שמשנה את משוואה הצעת הערך באזור אין לקולנוע חן תמריץ לשנות את המוצר שלו.

ואיך פלאפל דמתי שומר על הצלחתו? כי הוא מייצר פעם אחרי פעם את אותה חוויה. הלקוחות של פלאפל דמתי, הם לקוחות מקומיים אך בעיקר פועלים, נהגים, אנשי שטח שמסתובבים באזור (ליד צומת כנות) ומחפשים מקום לאכול צהריים, מקום זול, טוב ושהם מכירים ויודעים מה יקבלו בו. אנשים אוהבים לדעת מה צפוי להם, הם רוצים ביטחון שמה שהיה הוא שיהיה ולכן בצורך של הקהל הספציפי, בתחום הספציפי עדיף לשמר מוצר ומותג טוב מאשר לחפש חדשנות שיפגעו או יבואו על חשבון המוצר העיקרי.

אז אחרי שאכלנו ובילינו הגיע הזמן לעבוד, בדקו מה מקום החדשנות בעסק שלכם? מה הצורך (הנקודה הכי "כואבת") של הלקוחות בשירות או במוצר שלכם? האם תוכלו לשפר את הצעת הערך על ידי חדשנות?

עדכון נוסף, הסדנאות החודש בתל אביב, נסגרו ולצערי אין אפשרות להירשם. אולם בסדנא בפרדס חנה, אנחנו נתארח אצל הדס שלום הקרמיקאית ונותרו עוד 3 מקומות. הסדנא תתקיים ב- 31.10 בשעות הבוקר, לפרטים נוספים אתן מוזמנות ליצור איתי קשר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה