יום שישי, 5 באוגוסט 2011

סבלנות

אף פעם לא הייתה לי סבלנות, כילדה פיתחתי מומחיות לקבל מה שאני רוצה ברגע שאני רוצה, הייתי מפעילה תחכום, חוש דרמה, הומור, חנדלעך ושאר כישורים מופלאים ותמיד תמיד מקבלת באותו הרגע מה שאני רוצה. מה שהייתה תכונה חיננית כילדה התבררה כמחסום גדול בבגרותי.

היציאה שלי לעצמאות והאימהות שלי היו תהליכים מקבילים ואני רואה בהם המון מן המשותף, אני רואה בעסקים שלנו ילד נוסף במשפחה וכך יצא שגם ביתי וגם העסק שלי לימדו אותי שיעור חשוב בסבלנות. לראשונה הכרתי בחשיבות של הזמן, הבנתי כי הבת שלי צריכה זמן כדי להתהפך, לצעוד, לדבר, להיגמל וזה פשוט עניין של זמן. זמן בו הגוף שלה מתכונן לשינוי, זמן בו היא מתאמנת, זמן בו אני שם כאמא מחזקת ואוהבת ושום דבר שאני אעשה לא יזרז את התהליך. מה שלימד אותי ליהנות מהתהליך, ליהנות מהזמן, לראות את הבת שלי גדלה, לראות אותה מתפתחת שלב אחרי שלב, לאט ובטוח. לראות בכל שלב בתהליך עונג גדול, לראות כל "מיני" גדילה ולהתפעל ממנה בדרך הארוכה.

צחוק הגורל הוא שהבת שלי קיבלה את האופי שלי ואין לה סבלנות. (כמוני יצאו לה שיניים בגיל 3 חודשים, כמוני מדברת מגיל 8 חודשים וכמוני רצה רצה ולא מסתכלת לאחור)

בעסקים שלנו אנחנו הרבה פעמים ילדות קטנות, כמוני, רוצות הכל עכשיו ומיד! לא מתמסרות לתהליך, אוהבות את הכאן ועכשיו ומה שלא נותן תוצאות מידיות מוכרז ככישלון. בין אם זה הרצון לשלוט, תרבות הפייסבוק או התשוקה הילדותית לעכשיו, סבלנותנו מתקצרת ואנחנו מחמיצות את התהליך.



יין, דייג, חקלאות, בישול אלו רק חלק מאומנויות שמצריכות זמן, אומנויות שלא ניתן לקצר- צריך לתת לטבע לעשות את שלו. צריך לתת לזרע לנבוט ולצמוח לפני שקוצרים, צריך שכל המרכיבים יתחברו בסיר על אש קטנה, צריך שהסוכר יהפוך לאלכוהול ויספוג את כל טעמי החבית, צריך לשחרר ולאפשר, צריך לתת מקום של כבוד לתהליך, הוא חלק מהיצירה.

"במקצועות של פעם" היה מקום לזמן ולתהליך, פעם חיכינו שהצבע יתייבש, שהפתילייה תבשל, שהדיו יתייבש ושהמורה תסיים :). כיום, אנחנו מנטרלות את הזמן, לא מכירות בשלבים של הצמיחה ומהיום שזרע פגש את האדמה אנחנו לא מבינות איך אנחנו לא השיח הכי גדול בשדה ופירותינו יצאו למרחוק.

לגדול ולצמוח לוקח זמן, זה לא אומר שצריך לשבת ולחכות שנס יקרה, זה אומר שצריך להמשיך ולעשות את כל מה שצריך, זה אומר שכל הזמן אנחנו נמצאות בעשייה אך אנחנו מפנות מקום מכובד לזמן ומאפשרות לתהליכים לקרות בקצב שלהם. כל אחת וכל עסק עם הקצב שלו, תמשיכו לעשות, תנצלו הזדמנויות אבל שוואיה, שוואיה- אנחנו לא מטאורים, אנחנו פה להישאר, ולכן לוקח זמן לגדול, לוקח זמן לדברים לשקוע, לוקח זמן ללמוד, לוקח זמן לראות תוצאות.

אל תפסיקו לנסות, אל תפסיקו לעבוד- תפנו מקום לזמן, תפנו מקום לשלבים שבדרך.

תגובה 1:

  1. נכון! מאד מתחבר למרות שפנית לנשים

    השבמחק