יום ראשון, 31 ביולי 2011

היום שבו יצאתי לעצמאות

שני ההורים שלי עצמאיים, בעלי וכל משפחתו עצמאיים, ראיתי מקרוב את היתרונות וגם את החסרונות שבלהיות עצמאי. במהלך הלימודים שלי, חשבתי לעצמי שאני לא אהיה עצמאית, שאני רוצה להיות שכירה, שאני רוצה יציבות, שהקוטביות בחיי העצמאי לא בשבילי. אבל כפי שאתן יודעות... חשבתי שאני יודעת.



יום אחד זה קרה, יום אחד הכל התהפך, יום אחד הבנתי שאני חייבת להיות עצמאית. כמה שניסיתי להתעלם מהתחושה, הגוף שלי נתן סימנים ברורים יותר, מיום ליום הרגשתי שקשה לי לנשום, שאני חייה בתוך בועה ונגמר לי האוויר, הרגשתי שאם אני לא עושה את זה ועכשיו אני לא אוכל להמשיך.



הייתה לי קריירה מגניבה לכל הדעות, עבדתי במשרד הגדול ביותר בארץ וטיפלתי בלקוחות מרתקים, מהמפרסמים הגדולים ביותר במשק, הייתה לי הזכות להשתתף בצוותי חשיבה של מקנזי, הייתה לי הזכות לעבוד לצד מיטב המוחות בתעשייה, הייתה לי בוסית שהאמינה בי, היו לי חברות לעבודה שהיה תענוג לקום למשרד מידי בוקר אבל היו גם משברים. ביום שבו החלטתי שאני רוצה להיות עצמאית הכל התמלא תסכול. לא נהניתי משום דבר ורק עסקתי בהחלטה הגורלית הזו.



חברת ילדות התחתנה וכך יצא שנפגשנו לנו כל החבורה, אלו שמכירות אותי לפני שאני מכירה את עצמי, אלו שמצליחות לפענח את הסטטוסים ההזויים של בפייסבוק ומגחכות כי יודעות שרק הן מבינות אותי. באותו מפגש, זו הייתה הפעם הראשונה שסיפרתי, הפעם הראשונה שאמרתי בקול רם שאני רוצה להיות עצמאית. החברות שלי לא היו מופתעות, הן אמרו לי שיש לי אומץ, שאני בטוח אצליח ויאלה הפועל. בדרך הביתה הבנתי מה החלום, ראיתי לנגד עיני את החיים שלי היום, אבל גם במקרה הזה עברו עוד כמה חודשים עד שהתחלתי לעשות את מה שאני עושה היום ואני כל כך אוהבת.



היו חודשים רבים של כאוס, חיפשתי הגדרה, הקשבתי ליותר מידי דעות ועצות, הקשבתי ליותר מידי חלומות של אנשים אחרים שהשליכו את חלומותיהם עלי. ואז בבשלות, החלטתי מי אני ומה אני עושה, הקשבתי לתשוקה שלי, הבנתי שאני פורחת וכיף לי לעבוד עם נשים מוכשרות, נשים שפתחו עסק בתקווה גדולה ועמל רב ומתות לפרוח, מחכות ליום שהם יעמדו שם גדולות ומאושרות, גאות בעשייה ונהנות מפרותיה, ואני אהיה שם מאחורי הקלעים גאה ומאושרת.



העסק שלנו הוא במידה רבה כמו ילד, אנחנו משקיעות בו חלומות גדולים, אנו אוהבות אותו ומקוות לטוב ביותר בשבילו, הוא הולך אתנו תמיד לכל מקום ואנחנו נחושות שהוא יצליח. אבל ההתחלה קשה, ממש כמו בילד הראשון, יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעות, יש הרבה רגעים שאנחנו מרגישות כישלון ושלעולם לא נצליח, יש רגעים של נחת, יש רגעים של חוסר אונים ויש מאמץ גדול.



במשך תקופה ארוכה חלמתי על סדנאות, סדנאות שבו נשים יפגשו ולא יהיו יותר לבד, מקום בו נשים יוכלו לקבל כלים להביא את העסק לפריחה, מקום בו נשים ילמדו איך להסתכל נכון על העסק, יקבלו מחשבה וזווית ראיה רעננה, יתמלאו שוב בכוחות ואנרגיות לטפח ולהריץ את העסק שלהן.



אני מאד גאה בחלום שלי, שמחה שהוא מתגשם, מלאת צפייה מהימים שייבאו ומהמפגשים הקרובים. אני הכי שמחה להיות שם. כל כך צר לי שלא הייתה שם סדנא כזו בשבילי, אבל בזכות מה שעברתי ובזכות הנשים הנהדרות שעובדות איתי בשנים האחרונות אני כל כך גאה ומתרגשת מהבייבי החדש שלי- הסדנאות הראשונות בסדרה.



בימים של מהפכות חברתיות, אנו רואות שאנחנו לא לבד, שיש עוד אנשים בעולם שנלחמים על חירות. אנו רואות שיש סיבה להגשים חלומות, שיש כח ועצמה בביחד ומזמינה אתכן לנצל את המומנטום המדהים הזה שמקיף אותנו.



אז לכל הנשים שקוראות אותי עכשיו משולחן העבודה וחולמות על עסק, הוא מתבשל בבטן אבל הפחדים והחששות משתיקים אותו. מגיע לנו הטוב ביותר, מגיעה לנו הגשמה עצמית ובחירה, מגיעים לנו חלומות ואני מאחלת לכל אחת ואחת מכן שתהיו מאושרות, שתשכילו לבחור בשבילכן את הטוב ביותר.

3 תגובות:

  1. הצלחת לשקף את המחשבות והרגשות שלי ממש בימים אלו, אני דומעת כולי...

    השבמחק
  2. או כמה שאת צודקת בכל מילה, תודה שאת מזכירה את זה כל פעם מחדש

    השבמחק