יום רביעי, 18 במאי 2011

אמא יקרה לי

במסגרת עבודתי אני מלווה, מייעצת ופוגשת המון נשים, רובן אימהות. להקים ולנהל עסק עצמאי במקביל לניהול חיי משפחה זו משימה מורכבת. המשאב הכי יקר-את, לא יכולה לעשות הכל כל הזמן. אי אפשר להשקיע מה שצריך בעסק ולהיות כל כולך בו מבלי להקדיש זמן איכות למשפחה, לבלות עם הילדים, ללכת למסיבות כיתה, להכין שיעורים, לקחת את הילדים לרופא, לבלות עם בן זוגך היקר ומה לגבי פגישה חטופה עם חברות רחמנא ליצלן. כל יום מצריך הערכות חדשה, כל רגע צריך למצוא איזונים ותמרונים.

אבל בתמרונים אנחנו אלופות, אנחנו באמת מסוגלות לעשות הכל, מה לעשות לנשים יש כוחות על. הבעיה היא עם נקיפות המצפון והמדרון החלקלק של הניסיון לפצות. "השבוע לא אכלתי אף ארוחת ערב עם הילדים", "אתמול הם לא הלכו לישון עד שחזרתי הביתה כי הם התגעגעו לאמא" כי המשפטים הקשים האלו שמשקפים באמת מציאות קשה. אבל אני רוצה לספר לכן על אמא שלי. היום כאישה עצמאית אני רוצה לחלוק אתכן את ילדותי.

אמא שלי הייתה עצמאית, הייתה לה מעבדה מצליחה כאשר היא ואבא שלי התחתנו והיא עבדה מאד קשה. כאשר אני נולדתי (אני הבת האמצעית) היא החליטה לסגור עסק משגשג כי היא פשוט לא עמדה בזה, העומס היה גדול מידי. אז היא התחילה לעבוד כשכירה בחברה גדולה, הייתה קמה עם שחר, מבלה עם כוס קפה בסלון , היא אהבה ואוהבת עד היום את שעות השקט האלו לעצמה. היא יצאה לעבוד מוקדם בבוקר וחזרה בשעות הצהריים המאוחרות. המטפלת חיכתה לנו בבית עם ארוחה חמה, בית נקי ומסודר ורק אחרי כמה שעות אמא הייתה מגיעה. בערב אמא לא נחה, אמא הייתה יוצאת להנחות קבוצות ואבא היה מכין לנו ארוחות ערב, מקלחות ומשכיב לישון. הייתה לי ילדות מאושרת, היו לי אבא ואמא, אחים, חברים ולא היה חסר לי דבר. לפעמים, אמא הייתה לוקחת יום חופש מהעבודה ומקדישה אותו לכל ילד בנפרד ליום כיף! המסורת הזו התפתחה לתרבות שלמה עם אמא שלי, עד היום אנחנו נפגשות לקפה וסיבוב בקניון, אנחנו נפגשות לקפה כל יום שישי בבוקר עם הפרלמנט הנשי המשפחתי.
אמא שלי החליטה בגיל 40!!!, עם שלושה ילדים, משפחה לפרנס לצאת ללימודים נוספים. היא החליטה ללמוד תזונה כדי לפתח את העסק שלה של הנחית קבוצות לירידה במשקל. 4 שנים אמא שלי למדה בבקרים, עבדה בכל רגע שיכלה ולמדה אנטומיה, פיזיקה, כמיה והשד יודע מה עוד. בשבתות היא הייתה יושבת לקבוצות למידה עם חברות, היא עשתה את הלא יאמן וסיימה את התואר בהצלחה. אם זה לא מספיק במהלך הלימודים היא החליטה להקים מכרז לנשים, מרכז המציע פסק זמן מהחיים הקשים לפנאי, טיפוח, פינוק, אוכל טוב- זה היה לפני יותר מעשור שנים ולדעתי היא הייתה החלוצה בתחום. אבל שותפה בעייתית הביאה את העסק לסגירה ואמא שלי הייתה שבורה. לא דיברה על זה אבל ראיתי. אמא לא התייאשה, היא אספה את השברים והתרוממה.
אחרי שסיימה את התואר אמא שלי התמחתה בתזונה גריאטרית ועבדה בהמון בתי אבות, כל יום פקדה בית אבות אחר או מספר בתי אבות. כיום היא נחשבת לאחת הדיאטניות המכובדות והמובילות בתחום. גם כאשר עבדה כל כך קשה בבקרים, בערבים היא הייתה נוסעת להרצות על תזונה בכל מיני פורמים ופעם אחת היא אפילו לקחה אותה איתי. תמיד, תמיד אהבתי לבוא לעבודה של אמא שלי, תמיד אהבו אותה ותמיד היה לי נחמד להצטרף.
אם תשאלו את אמא שלי אם היו לה נקיפות מצפון, אני משוכנעת שכן. אם תחשבו את זמן הנטו שהיה לנו יחד אולי זה יראה מעט אבל היתה לי ילדות מאושרות ויותר מכל אמא שלי, בדוגמה אישית הפכה אותי למה שאני היום. לאישה עצמאית, יזמית, חרוצה, אישה שמאמינה בעצמה ויוצאת להשיג לעצמה חלומות, מאמינה שהכל אפשרי. השיעור שאמא שלי נתנה לי יקר מפז. מעולם לא הרגשתי לבד, תמיד ידעתי שאני יותר חשובה ושאם אני במשבר אמא תעזוב הכל ותהיה שם.
אז אימהות יקרות, תעניקו לילדים שלכם את השיעור הזה בלי נקיפות מצפון, תפעלו כפי שאתן הייתן אומרות להם לפעול- הכל אפשרי, תחלום ותעבוד קשה!


* כן אמא אני יודעת שאת תהרגי אותי על התמונה, אבל בחרתי כזו שגם אני לא יצאתי טוב- שנסבול יחד :)

2 comments:

  1. מרגש ומעודד

    השבמחק
  2. בתור אמא צעירה שרגשות האשמה כבר התחילו להציף אותה בכמה הזדמנויות גם בזמן הקצר שבו אני בתפקיד, חייבת להגיד שהבלוג שלך עודד ריגש וחיזק אותי .אמא שלך ברת מזל שיש לך יכולת להסתכל על כל ההסיטוריה המשותפת שלכן ולהעריך...

    השבמחק