שלי! בשבילי! בעצמי!

אני וברק נשואים המון זמן, למרות שתמיד ידענו שיהיו לנו ילדים לא מיהרנו לעשות את זה.  אמרנו זה יחכה, למה עכשיו?!  ואז אמא שלי האהובה ואחותה הצעירה, שאין שנייה לה, עשו לי "התערבות" ובעצם חזרו על הקלישאה הידועה שאין זמן טוב להביא ילדים, שילדים זו עבודת פרך אבל זר לא יבין את האהבה והעונג שמקבלים מסיפוק ילדים. וככול שעובר הזמן זה רק מתרחק. ובאמת אף פעם אנחנו לא מוצאות את הזמן בעיקר שמדובר על שינוי.

קשה לנו עם  שינויים, קשה לנו לוותר על הקיים, קשה לנו לפגוש את הלא מוכר, קשה לנו לא לדעת מה יהיה. באמת שזה קשה.

אבל אף פעם לא יהיה זמן טוב כמו עכשיו!

אני פוגשת נשים בנקודות השינוי שלהן, נשים שאומרות "די! עכשיו אני! אני רוצה להשיג את מה שמגיע ל-י! " יש  להן המון תשוקה והן בולטות, אי אפשר שלא לשים לב אליהן. הן מבינות שהן נכנסות לדרך בה יהיו רגעים של פחד, של חרדה, של טיפוס מייגע ומעייף אבל הן לא מסתכלות אחורה. הן אומרות לי את הלמטה אני כבר מכירה, אני רוצה להכיר את הפסגה, הפסגה שלי, בשבילי, בעצמי!

עם זה אפשר לנצח! לכל אחת מהן יהיו רגעי שבירה, רגעים של שיתוק מול פחד- זה טבעי, זה מוכר, גם עם זה אפשר לנצח! אלו נשים שמוכנות לעשות וויתורים, מוכנות לגלות את גמישות השגרה ואילוצי החיים, אלו נשים שמגלות כל יום יצירתיות כדי לאפשר לעצמן עתיד לו הן מייחלות. הנשים האלו, מוצאות את הזמן! זה לא שהן חרוצות יותר, ישנות פחות, יש להן פחות משימות- ממש לא! הן מבינות ששינוי מביא עוד שינויים, שינויים בסדר העדיפויות, שינויים בשגרה, שינויים בעשייה. אז הן פשוט עושות. הפעם הראשונה היא כמו גילוי גדול. אנחנו חושבות שאם נעשה דברים אחרת משהו נורא יקרא: אם הילדים ילכו לישון חצי שעה מאוחר יותר, או שאם אני אקום רבע שעה מוקדם יותר, אם שאם אני אלך לישון עם כוס בכיור- הכל יעלם. ואז כמו ניסוי מדעי, קפצנו למים, עשינוי שינוי קטן וראינו שהעולם אותו דבר! שום דבר גדול לא השתנה! רק אני.... בחרתי לשים את עצמי קודם! בחרתי לעשות למעני קודם! וזו הרגשה טובה....

אני פוגשת גם המון נשים שמאד רוצות להיות בנקודת השינוי אבל הן לא. הן עוד מוותרות על עצמן, הן עוד נאחזות בסיפורים ובשגרה (השגרה גמישה אנחנו לא תמיד) ואז אני חושבת עליה, היא הצטרפה לאחד הקורסים שלי ותמיד תמיד מהווה מודל של מחוללת שינוי בעיני. היא אמא לחמישה ילדים, גרה עם ההורים כדי לתמוך בהם, בעל עצמאי, מקימה עסק, עובדת בחצי משרה במקביל וגרה ממש ממש ממש רחוק. היא נרשמה לקורס שלי ואמרה בנימוס שייתכן ולפעמים תאחר. היא הגיע כל מפגש חצי שעה קודם או שהלכה מאוחר כדי לשבת איתי,  היא נסעה בשני אוטובוסים ובאמת שהקריבה המון. הייתה מתקשרת ראשונה כל שעת קבלה, הייתה מסורה. ששאלתי אותה איך היא עושה את הכל, היא אמרה שאין סיכוי שהיא עושה את הכל אבל היא הבינה שכדי לעשות לעצמה היא חייבת פשוט לעשות ולא משנה אם יש לזה מחיר! היא חייבת את זה!

גם אני הייתי שם, אני כותבת על זה המון, בגלל זה בחרתי לעבוד עם נשים בעלות עסקים. כי זה האתגר שלי, זו המומחיות שלי, זה העונג שלי. אני מצדיעה ומעריכה את כל הנשים האמיצות שבחרו. שלי! בשבילי! בעצמי! אני שמחה ללוות חלק מהנשים האלו בליווי או בקורסים שלי! ואני מפצירה בכל אחת שרוצה להגיע לפסיגה- עשי זאת! למען עצמך! בהצלחה! המון הצלחה!

 *** הפוסט הזה מוקדש למחוללי השינויים של חיי! אמא, תמי, נועה וה-בעל ה-יקר שלי- ברק! תודה על ההשראה, על האמונה, על ההקשבה לעצמי!

ובנושא מעט שונה של שינוי- למתעניינות במועד הקיץ של הקורס "מכישרון גדול לעסק גדול" יש לי כמה חידודים לאור בקשות ושאלות שקיבלתי: כאשר אני משיקה את הקורס אני דואגת שיהיה גם כיף, שהמקום יהיה הכי יפה ומעורר השראה, שהאוכל יהיה טעים ושווה, שיהיה  מצחיק, נעים, עם ניחוחות טובים ואווירה נעימה. כי אנחנו עוברות שינוי, כי אנחנו באוטנטיות מעט אינטימית עם עצמנו ועם הקבוצה, כי אנחנו מפחדות, מתרגשות, עוזרות.  אז שיהיה כמה שיותר נחמד. אני מבינה שכל מי שמגיעה בחרה בזה, בחרה בחירה משונה, לעבור חוויה שהיא לא ממש פלאזר, היא לא לשם הכיף אלא למטרת עתיד טוב יותר, הדרך מאומצת, אין ספק אבל היא מתגמלת.

כל קורס נפתח בקבוצה מצומצמת של נשים, נשים מוכשרות, שיש בכישרון שלהן להפוך לעסק מניב ומכניס. הקורס לוקח את הכישרון ומצייד אותו בכלים, ברעיונות, במסלול להצלחה. אני בוחרת לקיים את הקורס בקבוצות איכותיות של נשים אשר נבחרות בקפידה. אשמח לארח ולהזמין כל בעלת עסק שרוצה לפרוץ, שמאמינה בדרך ומוכנה לעבוד, באמת לעבוד.  

ההרשמה למועד הקרוב מסתיימת בשבועות הקרובים, נשים שרוצות להירשם מוזמנות ליצור איתי קשר לצורך בדיקה והרשמה. 052-2432424 או maya@maya-landau.com

* לא ניתן להירשם לקורס ללא שיחה מקדימה איתי

מועד חדש

הקיץ מתקרב בצעדי ענק. הקיץ במחוזותו הוא תמיד תקופה מרתקת. מצד אחד העבודה משתנה, יש יותר עבודת שטח ופחות עבודת רקע (פוסט על טיפים לעבודה בקיץ יצטרף בימים הקרובים). מסיבות אלו ועוד לא תכננתי לפתוח מועדי קיץ לקורס שלי, רציתי לנפוש יותר, להשתזף יותר אבל כמה בנות הזכירו לי.

 הזכירו לי שעוד כמה רגעים מגיע ראש השנה והן חייבות להיות מוכנות, הזכירו לי שקיץ זו תקופה מצויינת להשיק פעילויות במטרה לקבל קבוצת מיקוד, הזכירו לי שהן בעצם מחכות כבר הרבה זמן.
 אז החלטתי לדחות את  החופשה המשפחתית לסוף הקיץ ולהשיק מועד חדש של קורס "מכישרון גדול לעסק גדול". הקורס ייפתח ב- 3.7 וייתקיים במשך 4 מפגשים בימי שלישי, 9:30-15:00 , בתל אביב. (פרטים בקישור)

לפני כמה שבועות סיימתי מחזור נוסף, הן עוד סופגות, מעבדות ויוצאות לפעולה. אבל זו הייתה הזדמנות מצויינת לחזור לבוגרות הקורס הראשון אשר הסתיים לפני כמספר חודשים ולראות מה שלום הבנות, שאלתי אותן אם הן במבט לאחור מרוצות מהקורס ואם ואיך הוא עזר להן.  אני מודה להן על השיתוף ומצרפת את  המכתבים שלהן.

"התלבטתי אם לעשות את הקורס בהתחלה. אמרתי לעצמי שהעסק עוד לא מכניס מספיק כדי שאני אתחיל לעשות קורסים...

לשמחתי הלכתי על זה. לא יודעת איך, אבל זה הרגיש לי נכון ואני כל כך שמחה שעשיתי את זה!

הקורס שינה לי את החשיבה. אני הכי מרגישה את זה בפגישות עם לקוח וביחסים שלי מול הלקוח.להבין אותו באמת. הקורס מדבר בשפה ברורה ולא בסיסמאות חסרות קשר למציאות. מאוד פרקטי, מאוד מאוד ממוקד. הבנתי בזכות הקורס מה אני צריכה להעניק ללקוחות שלי. מה מגיע להם וגם מה מגיע לי.וכי מגיע לי! הקורס שינה לגמרי את פני העסק ואת ההתייחסות שלי לעסק. משפטים שלך כל הזמן רצים לי בראש.אני מוצאת את עצמי חוזרת לקלסר מהקורס וקוראת משפטי חוכמה שלך מיה. ומנסה ליישם.

הקורס באמת נתן לי כלים חדשים להתמודד עם ניהול העסק בכל התחומים שלו. להבין שאני אחת,ועליי לעשות הכל. אני לא יכולה להשמיט אף חלק. אז נכון שיש חלקים שקשים לי יותר,כמו יחסי ציבור, אבל יש לי הכלים לעשות זאת, עליי רק באמת לעשות..

התמיכה שלך בטלפון במהלך הקורס כל כך יעילה וחשובה, הדבר היחיד שחבל לי שפספסתי 2 שיחות איתך במהלך הקורס, כי התביישתי לצלצל אליך, או תרוץ אחר. אז הייתי מדגישה לבנות שכדאי להן ממש להתקשר, ושלא יתביישו :)

זהו, כבר אמרתי לך שזה שינה לי את החיים, ולא, אני לא מגזימה.. :)

תודה שוב על הכל! על מי שאת ועל מה שנתת! ונתת כל כך הרבה!

את אישה מיוחדת ואני שמחה שיצא לי להכיר ולו טיפה ממך.

"הקורס עזר לי לחדד את הבסיס שלי : ערכי המותג, החזון, ומי אני ומפה קל לי להתקדם כי הבסיס ברור. כל פעם שאני מתלבלבת אני חוזרת לקלסר, חוזרת לאותו בסיס שממנו מצליחה לעבוד. גם מה צריך לעשות יותר ברור מבחינת הפונקציות בתוך אותו מפעל שלי (שאת רוב הפונקציות אני ממלאת עדין) אבל ברור מה קיים במערכת כדי שתפעל. חוץ מזה בהיבט הקבוצתי החיבור לעוד בעלות עסק מאוד תורם ומפרה. ומיה – יש לך שילוב של יכולת הכלה ואמפתיה מצד אחד ומצד שני חדה ולא מתפשרת שילוב מדויק ומכוון לטוב. דרך זה שאת מצליחה לראות את הטוב בכל אחת לימד אותי לאהוב תוך כדי.
ודבר נוסף-בגלל הטיפול הפרטני שלך !
ובגלל "חיי הקהילה" שנוצרו לנו בעקבות זה שגם להם את שותפה!

תודה יקירתי!

"קורס השיווק של מיה לנדאו עזר לי להבין מי אני בדיוק וכמה אני שווה.

למדתי בעיקר לייחד את עצמי כמותג, להבין לעומק את השירות שאני מעניקה ומה מיוחד בו ובי.

קשה לי להתייחס לדבר עיקרי ש"עשה לי את זה" כי אימצתי המון כלים חשובים מאוד לניהול העסק החל מ"רמיזות לפתיחת קופה"וכלה ב"תוכנית עבודה".

חמושה בכל אלה יצאתי לדרך חדשה ומאתגרת!"

" אני לא יודעת מה בדיוק עבד. אני לא יודעת אם זה המרץ. האסרטיביות. חדות הלשון והמחשבה.

מאגר הרעיונות והעצות הבלתי נדלה. ההכרה העמוקה של תחום השיווק. היכולת לדבר כללי - אבל רק אלי.

עבורי, כל התמהיל הזה שנקרא "מיה לנדאו" עבד.

אני כבר לא באותו מקום שהייתי ועדיין לא יישמתי רבע מהתכנים שלמדתי בקורס. מעניין לאן אני יכולה להגיע..."

"מיה יקרה,

הגעתי לקורס שלך מעורפלת ומבולבלת, אחרי שנים של התברברות בעסק הקטן שלי,

בחוכמתך הרבה וכישרונך הצלחת כבהינף שרביט קסם להפיג את הערפול, ולימדת אותי איך לחשוב על העסק מחדש, להתייחס אל עצמי כמותג...והצמחת לי כנפיים - ובדיוק מהמקום הנכון !

העסק מרוויח. תודה !

את ממשיכה לכוון ולתמוך בסבלנות ואהבה אין קץ.,

והמדהים הוא שבכל שיחה איתך את מגלה לי כלים חדשים וסודות מקצוע כמעיין המתגבר.

את פשוט נולדת לתפקיד הזה.""זמן מה הרגשתי שאין זה מספיק לפתוח מקום שאוהבת ו"לזרום" עימו. חסרו לי הכלים של מה לעשות ומתי. הקורס בהחלט המחיש את הצורך ונתן כלים למימוש של- הגדרת המקום, הגדרת קהל היעד, הדרכים להגיע אליו. הקורס אף הדגיש חשיבות והסביר איך ליצור תוכניות עבודה שיעזרו מאוד הן להתחיל לפעול והן להתקרב למטרות הרצויות. האוירה שנוצרת בקורס בזכות מיה - הפכה אותו לחויה בפני עצמה. כמו כן נוצרה בקורס קבוצת עבודה של בנות נפלאות, תומכות ומעודדות, מיעצות ומקדמות 

תודה רבה רב רבה מיה - על ה כ ל !!!!!!!!! "

תודה לכן!!! זו הייתה חוויה מרגשת לקרוא את המשובים, מרגש להסתכל על העסקים שלכן ועליכן ולראות איך גדלן. מרגישה כמו גננת בסיום הגן שקשה לה ליהפרד, אבל איזה כיף לי שזו אינה פרידה ואתן איתי כל הזמן! מיה

זו רק שאלה של מחיר

כן, בטח! ברור שאני רוצה!
כולנו רוצות. בלרצות אנחנו טובות, לפעמים ממש טובות בלרצות.
גם בעסק שלנו אנחנו רוצות, רוצות יותר לקוחות, וצות שידברו עלינו, רוצות לעשות כסף, רוצות לגדול.... רוצות.
אצלי רצון הוא כמו כדור בתותח. ברגע שהבנתי מה אני רוצה עכשיו עוברים לשלב הבא- מוציאים לפועל. (כמובן שאני לא מבזבזת תחמושת סתם בלי תכנון) אבל מה אני יכולה לעשות עם רצון מבלי לנסות לממש אותו? מקסימום אני לא אצליח- את זה כבר יש לי אז מפה אני יכולה רק להרוויח.
השבוע הצעתי הצעה נחמדה לכמה נשים. מאותה הצעה שהן "רוצות", הייתי משוכנעת שאני ממש מלאך הרי אני מגשימה להן כמה רצונות לפחות.

מוקפת לבבות- רקמה אתיופית

ואז גיליתי....
הן בהחלט רוצות אבל לא מוכנות לשלם מחיר על הרצונות שלהן.
לכולן זה לא התאים, זו אמרה תודה אבל היא בתקופה לחוצה (מי לא? ומתי בחיים זו אינה תקופה לחוצה?)
שנייה אמרה שהיא צריכה להוציא את הילדים מהגן (אני בעד! אצלי ספורות הפעמים שאני לא בבית עם נועה אבל אם צריך! אם אני רוצה! ממש רוצה! אז יש לי בייביסטריות!)
 אחרת אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה ועדיין לא חזרה אלי
אלו היו רוב התגובות...
רק נמרה אחת אמרה שהיא רוצה!
שהיא סוגרת את הטלפון ועושה את זה. היא הפכה עולם בחמש דקות אבל נגסה בהצעה והייתה מוכנה לצעוד את הדרך, לשלם את המחיר.
 אנחנו חושבות שנקבל את הרצונות שלנו תוך כדי קוס קפה עם חברה, זה פשוט לא עובד ככה! בשביל הצלחות והגשמות צריך לעבוד! צריך לשלם מחיר! נגמרו התירוצים, פשוט נגמרו.
 אנחנו חיות בעידן שבו הכל פתיר, עם מחשבה חדשה ושפע של שירותים ופתרונות נוכל למצוא פתרון להכל- זו רק שאלה של מחיר!
 אם ומה המחיר אותו את מוכנה לשלם עבור הגשמה והוצאה לפועל של הרצונות שלך.
אנחנו נצטרך להתאמץ, נצטרך לשנות את גבולות החיים והשגרה שלנו כפי שאנחנו מכירות, לפחות לתקופה מסויימת ואלו שמוכנות לעשות את זה, אלו שמבינות שרק ככה מגיעים להישגים - הן אלו שמצליחות!
 אז אני יודעת שיש מחירים שאני מוכנה לשלם, אני גם יודעת שיש מחירים שאני לא מוכנה לשלם אבל אני מוכנה לצאת לדרך, מתחזקת מהידיעה הכל פתיר ושאני לא הראשונה ולא האחרונה שצועד בדרך הזו!

זה באמת שווה את זה?

אני מודה שהמחשבה הזו חלפה גם בראשי. האם זה שווה את זה? האם כל העבודה הקשה, המערבולת הרגשית, הדחיפות קדימה והתשוקות, האכזבות והקשיים, הלקוחות והספקים, האם כל זה שווה את זה? בשביל מה אני עושה את זה? תראי את החברות שלי, כמה פשוט להן. מגיעות למשרד, מניחות את העטו בארבע-גם אני הייתי שם. אז זה באמת שווה את זה?

אחרי כמה חודשים של יציאה לעצמאות יש ירידת מתח. חודשים של מוטיבציה, של דרייב ואמונה, של התגייסות כוללת. אחרי כמה חודשים, זה מגיע, לכולם. ירידת המתח. והיא מביאה איתה המון שאלות וספקות. אנחנו פתאום מסתכלות אחורה ומבינות שאנחנו עושות המון דברים שלא חשבנו ואפילו בכלל לא רצינו לעשות. אנחנו פתאום מבינות שזמן פנוי (בטח לא רב) לא יהיה בזמן הקרוב, אנחנו פתאום מבינות שמדובר במחוייבות, אנחנו מבינות המון דברים.

התקופה הזו מביאה איתה גם ניצני פירות, הטעם המתוק של העשייה שלנו. אנחנו רואות מה התוצאה המיוחלת שלנו. אנחנו מתחילות לקצור, כל עסק בקצב שונה, כל עסק בטעם אחר.

וככה מתפתחת השאלה. האם הפירות האלו שווים את כל עבודת החקלאות? האם קיבלתי את ההחלטה הנכונה? וקולות הרקע לא מפסיקים לתקוף. הרו"ח זורק מספר שלדעתו הוא עגול מספיק כדי להיות רף לרווחיות העסק, החברים שחושבים עוד ב"שכירית" לא מבינים למה את עובדת בערב הכי כל היום את בבית- לא? הקולגות לא תמיד מחבקות ואוספות ושולחות אותנו לשת"פ מיותרים.

אז, נו באמת! מיה! זה שווה את זה?
:) אין לי תשובה אונברסלית. אני תמיד ממליצה קודם כל לנשום! קודם כל לחזור רגע למרכז, לאיזון, לעולם ניטראלי של ערכים ולנסות למצוא אותה. את התשוקה, היא המצפן, היא חורצת גורלות.
לכל אחת יש חלום והוא שלה, לכל אחת יש מקום שונה בחיים לחלום שלה.
יש מי שרוצה משכורות שמנות ועובדים ויש מי שרוצה שכר הוגן ושעות פנויות. יש מי שרוצה לעסוק במה שהיא אוהבת ויש מי שרוצה לעסוק במה שמאפשר לה פנאי ומשאבים להתפנות למה שהיא אוהבת.
אז כדי לענות על השאלה אני מחזירה לחלום, לתשוקה, להבין מה חשוב לי בחיים, מה חשוב לי ביומיום שלי.
ואז יש תשובה.

לי היא ברורה, ואני מזכירה לעצמי אותה גם ברגעים קשים, אבל היא שלי. את הלקוחות שלי אני שואלת תמיד בהתחלה מה החלום שלך? זו שאלה קשה להן. לרוב אני שואלת את השאלה לא כדי לתכנן תכנית פעולה להגשימו, אלא להבין יותר על הלקוחה, איך היא רוצה לראות את העסק, איך היא רוצה לראות את החיים לצד העסק. מה חשוב לה שיהיה בעתידם המשותף ומה לא יעשה לה טוב שם.


 אז במקום לשאול אם זה שווה את זה? בואו נחזור לחלום ונראה אם אנחנו רוצות את זה ומה אנחנו באמת רוצות! (רק תזכרו לשמור על ראש פתוח לקבל בכנות את התשובות של עצמנו)


*** אני בשבועות האחרונים לא הייתי פה, אז ברצוני להתנצל! אבל אם זה יעזור, זה בעיקר כי אני עובדת על הפתעות קיץ בשבילכן! שווה לעקוב! יהיה מרענן וחשוב!

דור שלם דורש שיווק

 כאשר הייתי בת עשר, תפוזינה הגיעו לישראל. לי היו רעיונות גדולים להשקה שלהם והחלטתי להציע אותם. לקחתי דף ועיפרון ועם המון שגיאות ואבא שלח את המכתב למנהל השיווק של יפאורה תבורי (כמה חבל שלא צילם עותק לפני). אני זוכרת כמה רעיונות, היה שם שת"פ עם גלגל"צ, היה אירוע קד"מ היו המון דברים מדויקים, חדשניים, שמתאים לערכי המותג, שמתאים לתקופה.
 אף אחד לא ענה.


יותם בארוחת טעימות

כעבור שנים קיבלתי את המייל הבא מנעה זני,צלמת, אישה אהובה ואמא גאה ליותם. בחור מבריק, עם רעיונות טובים. כששאלתי את אמא שלו אם אני יכולה לפרסם הוא שאל מה יוצא לו מזה. אז למען גילוי נאות הפוסט הזה עלה לי במשולש פיצה כולל שתייה!

"למשרדי  אוליו  פיצה שלום רב .

אני מציע לכם הצעה,  אני רוצה לתת ביקורת של הדור הצעיר, ולהיות אחראי  יחסי
הדור הצעיר שלכם .

כי בימינו הילדים אוכלים את רוב הפיצות שמזמינים.

לכן אם אתם מסכימים להצעה שלי אני  והחברים

שלי נבוא אליכם, נאכל ונדווח: כול אחד יגיד את דעתו ,מה צריך לשפר ומה טעים לו.

אם תסכימו לכמה תנאים פשוטים:

1.כול ילד שבא מקבל משולש  אישי  וכוס שתיה לפי הזמנתו

2.הפיצה חינם וגם המשקאות

אם ילד יאהב את הפיצה הוא יספר למשפחה שלו והיא תספר למשפחות אחרות שיספרו לעוד

כמו שאני מנג'ס להורים שלי שיזמינו פיצה מכם

אני מסכים גם לפרסם אתכם באינטרנט. .

אז תמצאו יום מתאים לכם ואנחנו אצלכם

על החתום יותם לוין הטועם הצעיר

נ.ב. אני מתחייב לעליה של 2אחוז במכירות אם לא אני אתפטר ולא אוכל פיצה שלכם
חודש."

הפעם יותם קיבלת תשובה, הם הסכימו ואם תשאלו אותי- עשו בחכמה!

כל הכבוד להן

בעבודה על העסק שלנו יש המון רגעים קשים, הקושי הופך קשה יותר כי אנחנו לרוב עוברות אותם לבד. יש לנו את הסביבה הקרובה והתומכת אבל אף אחד לא יכול באמת להבין את הקושי שלנו. תסכול נוסף הוא שגם אין עם מי לשמוח. הצלחתי!!! עשיתי את זה!!! בא לך לקפוץ במקום משמחה ולצעוק חזק שכולם ישמעו אבל אין שם אף אחד.
 הפוסט הזה מוקדש לכל הנשים שעובדות קשה, מזיזות הר הר וכובשות פסגות חדשות לעסק שלהן. אני מלווה אותן אישי תקופה ויודעת היטב את האתגרים שניצבו בפינהן-  אז בואו נשמח איתן יחד.

Felicita- ליאת התחתנה בשנית ועם החתונה נולד העסק. היא החליטה להביא שמלות כלה, שמלות בתפירה אישית ושמלות מעצבים במחירים חסרי תחרות. היא הקימה מיזם אינטרנטי שחוסך לך בעלויות. אחרי חודשים של עבודה מאומצת, לבחור את הידיים הטובות ביותר בעולם, לחשוב על כל שלב בשרשרת השירות כדי שהלקוחות יהיו הכי מאושרות הגיע השלב לעבוד על החשיפה. רבות מאיתנו יודעות שהחשיפה זה השלב הכי חשוב והכי מאתגר בעסק. לדאוג מידי יום שיכתבו עלייך, שיספרו עלייך ושידברו עלייך זו משימה מורכבת וקשה בכמה רמות. אבל ליאת לא מפחדת מאתגרים, היא לוקחת אוויר ו.... מצליחה. מה נוכל ללמוד מליאת- ליאת ואני תיכננו היטב את הסיפור התקשורתי, הבנו מהם המקומות שחשבו לנו להיות בהם וליאת הסתערה. והתוצאות מרשימות, כתבה בלאישה, בזמנים מודרניים, בדמרקר, בווינט בבלוג של קרן שביט ואני משוכנעת שיהיו עוד בקרוב. גם ברגעים הקשים, גם שהיו דלתות שלא נפתחו ליאת המשיכה והמשיכה.

Liat petite- ואם כבר בחתונות עסקינן (ובעוד ליאת מוכשרת) ליאת בר לב היא מעצבת מוכשרת ברמות!!!! היא שנונה ואהובה במיוחד. ליאת החליטה שהיא רוצה לעצב שמול לשושבינות ולילדות שחוגגות. העיצובים של ליאת מזכירים לי את ווג איטליה. שמלות מסוגננות, מהבדים הטובים ביותר, בעיצובים טרנדים שכל ילדה ואמא היו רוצות ללבוש. אחת הבעיות עם נשים כל כך מוכשרות שהן לא מתפשרות. ( התרגלתי לקבל סמס עדכון שכרגע נרכש בד ייבוא נדיר מספק בדים במקום משימות אחרות שהיו על הפרק) היא ידעה לאורך כל הדרך מה היא רוצה, איך היא רוצה ולא מוכנה להתפשר על חצי בשום אופן. עכשיו הגיע הזמן להשיק קטלוג. להפיק כמה תמונות שיהיו תמונות הדגל של ההשקה ושל הקולקציה לקיץ הקרוב. הצילומים היו גורליים ואנחנו החלטנו שניתן לעשות את זה במסגרת התקציב. אני לא מבינה איך חשבתי שהיא תצליח, אבל היא הצליחה! אני רק אספר לכן שכל מה שיכול היה להשתבש ביום הזה השתבש אבל היום שיש קטלוג כזה יפה... מי בכלל זוכר.

Purple feather -רחלי היא הרפתקנית. אני פוגשת נשים רבות, רובנו לא אוהבת שינויים, רובנו מפחדות לזוז  עם החיים ועם העסק. אבל משהו ברחלי ממש לא פחד. אני משחזרת, ולא מאמינה שהכזו פתיחות, ביטחון ובעיקר הרפתקנות היא יצא למשימה. רחלי תופרת ומעצבת מוצרי עור. כאשר נפגשנו המותג של רחלי היה בנישה של חובבי המיסטיקה והפסטיבלים אבל לא לצדק. העיצובים שלה מדוייקים וכל אישה אורבניית הייתה רוצה להוסיף כמה פריטים של רחלי למלתחה ולתבל את המראה שלה. היינו צריכות להפוך את המותג ליותר אורבני, יותר אלגנטי סולידי מבלי לאבד את חותמת היד והאמירה העיצובית של רחלי. הצלמת המוכשרת דנה ישראלי נבחרה למשימה. בכמה ימי צילומים מתישים אני חששתי מאד. סמכתי על הצוות ובכל זאת היה הרבה שמונח על הכף. דנה ורחלי ומיטל שיחקו אותה בגדול. התמונות הצליחו להעביר את המותג למקום הנכון. (דנה כתבה על זה בהרחבה בפוסט מומולץ לקריאה!!!!)

צילום דנה ישרלי

צילום: דנה ישראלי

צילום : דנה ישראלי

שרון שיאון לוי- כל מי שחובבת עיצוב, מתעסקת בעיצוב, סביר שמכירה את שרון שיאון לוי או שיש לה כמה מוצרים שלה בבית מבלי בכלל שהיא מודעת לכך. לפני כמה חודשים נפגשנו ולשרון היה חלום. היא רצתה לפתוח חנות. אבל חנות אחרת. חנות שמציעה משהו  שונה מיוחד ושומר על האמירה העיצובית שלה. שרון מסוגלת לפתוח עשר חנויות ביום, היא בעלת ידע עצום בתחום העיצוב ומכירה היטב עסקי עיצוב. האתגר היה לשלב את החלום העסקי עם החלום הפרטי. שרון היא אמא ורצתה להקים את החנות ואת העסק עם הבית והילדים. אני לא אקלקל לכן את ההפתעות שהיא מתכננת אבל צפויות כאלו. אני רק רוצה להגיד לה כל הכבוד על כך שהיא פתחה חנות בבית שלה! זו לא הייתה החלטה קלה וגם האתגר העיצובי היה לא פשוט אבל היא עשתה זאת בגדול וממשיכה לשפר ולעבוד על זה! מזמינה את כולכן לחוות את זה ממקור ראשון ולצפות לבאות.

ענבל גיבור- אווי כמה היא חמודה ויקרה. נפגשנו בסדנא שלי, באור עינייה וזיו פניה ראיתי שמדובר בבחורה שיכולה לעשות את זה. ענבל היא אשת אשכולות, מלבד משרת היום שלה, היא מציירת, בעלת מותג תכשיטים, גרפיקאית, צלמת ומהשבוע האחרון גם בעלת מותג של דברי דפוס. בסדנא ובימים שאחרי הסדנא גיליתי שאחד החלומות של ענבל הוא להשיק מותג של דברי דפוס! כמה התרגשתי ושמחתי לראות שענבל היקרה הגשימה חלום! ואיך אני יודעת שהוא טוב? כי הוא הצליח לרגש גם אותי! רציתי לקנות את כל הפוסטרים, את כל הפנקים וגם את המגנטים. אז יש לה חנות חדשה במרמלדה והידד!!!

אז בהצלחה להן! לכן ובואו גם נשמח יחד!!!!!

גיבורת התקומה

אני יודעת מעט מאד על התקופה של סבתא שלי בשואה. בגיל מבוגר יחסית גיליתי כשלושה סיפורים מחרידים וזהו. סבתא שלי מעולם לא דיברה על המלחמה. את חלקי הסיפורים שמעתי מאבא שלי שגם הוא נותר סקרן.
כאשר נגמרה המלחמה סבתא שלי  הגיע לארץ לקיבוץ גן שמואל, לאחותה הגדולה. כל בוקר פעמון ההשקמה היה מחזיר את סבתא שלי למחנה והיא לא עמדה בזה יותר. היא נסעה לתל אביב לבית החלוצות.



סבתא ואבא

 שם לימדו אותה מקצוע, היא למדה לתפור והחלה לתפור שמלות לגיברות של תל אביב והאזור. התפירה העניקה לסבתא שלי חיים. היא החלה להרוויח כסף, היא החלה לצבור לקוחות והערכה, היא החלה לסגל שיגרה וערך עצמי.
עם המשכורות הראשונה אחרי המלחמה סבתא שלי הלכה וקנתה לעצמה שעון.

בעצמה! לא קיבלה מתנה! לא חסכה! היא החליטה לשוב לחיים עצמאיים, היא החליטה לשוב לחיים! היא החליטה לדאוג לעצמה! והכל דרך התפירה.
את סבא שלי היא הכירה דרך לקוחה ועד מהרה היא נישאה, הפכה לאם והפסיקה לעבוד כתופרת. כמה חודשים אחרי כך גם אבא שלי הצטרף לסיפור.

סבא, אבא, סבתא ודודה

אבא שובב

היום היא מספרת לי  שהיא התחילה הכל מאוחר, היא התחתנה מאוחר, ילדה מאוחר ועשתה הכל מאוחר.
 וזה מצחיק אותי... סבתא יקרה את בת ,94, יש לך שני ילדים, חמישה נכדים שלוש נינות ומה עוד רצית להספיק פה?

אני הנכדה היחידה של סבתא שלי, מוקפת בבנים, מיהרתי לבקש את השעון. לא את התכשיטים, לא את המעילים היקרים, לא הסרוויס ואת כל הפריטים היפים שצברה במהלך השנים פה. את השעון שמזכיר לי שסבתא שלי הייתה ותמיד תהיה גיבורה. הוא מזכיר לי שאפשר הכל, שקודם כל לעצמנו, שאנחנו חייבות קודם כל לעצמנו.
סבתא אוהבת אותך
את החוש הומור שלך
את הסלט ביצים שלך
 את חוש ההישרדות שלך
 ואת העניים היפות שלך